תפריט
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
"אני מרגיש שאני אומר לו את אותו הדבר שוב ושוב."
זה אחד המשפטים שאני שומע מהורים כמעט בכל שבוע.
לפעמים זה סביב שיעורי הבית.
לפעמים סביב זמן המסך.
לפעמים סביב סידור החדר, המקלחת או היציאה מהבית.
ההורה מבקש.
מסביר.
מזכיר.
ולפעמים גם מרים את הקול.
ועדיין, התחושה היא שהילד פשוט לא מקשיב.
ברגעים כאלה, טבעי שהורים ישאלו את עצמם:
"איך אפשר לגרום לו להקשיב יותר?"
"איך אפשר ליצור יותר שיתוף פעולה?"
אלה שאלות חשובות.
ומניסיוני, יש שאלה נוספת שיכולה לפתוח בפנינו דרך חדשה:
מה קורה לילד שלי באותו רגע?
כשהילד לא משתף פעולה, קל להתמקד במה שאנחנו רואים: הוא ממשיך לשחק במקום להיכנס למקלחת, נשאר מול המסך, החדר עדיין מבולגן או שהבקשה שלנו נשארת ללא מענה.
דווקא ברגעים האלה, סקרנות יכולה לשנות את השיחה.
אפשר לעצור לרגע ולנסות להבין מה קורה לילד באותו רגע.
אולי הוא עייף או מוצף.
אולי המעבר מפעילות אחת לאחרת מאתגר עבורו.
אולי חשוב לו להרגיש שיש לו בחירה ועצמאות.
ואולי הוא עדיין מנסה להבין בעצמו מה הוא מרגיש ומה הוא צריך.
ילדים לומדים בהדרגה לזהות את הרגשות והצרכים שמניעים אותם ולתת להם מילים.
הסקרנות שלנו כהורים יכולה לעזור להם בתהליך הזה.
כשאנחנו מגיעים מתוך רצון להבין, אנחנו יוצרים עבור הילד הזדמנות להבין טוב יותר גם את עצמו.
אחד הדברים המיוחדים שאני פוגש בעבודה עם כלבים הוא שהם כל הזמן מתקשרים איתנו.
דרך שפת הגוף.
דרך התנועה.
דרך ההתנהגות.
כאשר כלב לא משתף פעולה, אנחנו מתבוננים ומנסים להבין מה הוא חווה.
האם הוא חושש?
האם הוא מתרגש?
האם משהו בסביבה מציף אותו?
האם הוא זקוק להכוונה ברורה יותר?
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את הכלב ואת מה שהוא מנסה לבטא, כך אנחנו יכולים להתאים אליו את הדרך שבה אנחנו פונים אליו.
העיקרון הזה יכול לעזור לנו גם בקשר עם ילדים.
גם ילדים מבטאים לעיתים דרך ההתנהגות רגשות, צרכים וחוויות שהם עדיין לומדים לזהות ולתאר במילים.
כשאנחנו מתייחסים להתנהגות גם כמקור למידע, נפתחת בפנינו אפשרות להבין יותר.
כשאנחנו מבינים טוב יותר מה עובר על הילד, גם הדרך שבה אנחנו מגיבים אליו משתנה.
אנחנו יכולים לבחור תגובה שמתאימה יותר למה שהוא זקוק לו באותו רגע.
לפעמים נגלה שעוד כמה דקות יעזרו לו לסיים את מה שהוא עושה ולהתפנות לדבר הבא.
לפעמים נזהה שהוא מוצף וזקוק לרגע של רגיעה.
לפעמים נבין שהוא זקוק לבקשה ברורה וממוקדת יותר.
ולפעמים אפשר להציע בחירה שתאפשר לו להרגיש שותף: "אתה רוצה להתקלח עכשיו או בעוד עשר דקות?"
ההבנה אינה מחליפה את הגבולות שלנו כהורים. היא עוזרת לנו להעביר אותם בדרך שמאפשרת לילד לפגוש אותם ולהתמודד איתם.
כך נוצרת בהדרגה תשתית טובה יותר לשיתוף פעולה.
בטיפול בעזרת כלבים, הילדים לומדים להתבונן בשפת הגוף של הכלב.
לזהות מתי הוא רגוע.
מתי הוא חושש.
מתי הוא זקוק למרחב.
ומתי הוא מזמין קשר.
דרך ההתבוננות הזו הם מפתחים בהדרגה יכולת דומה גם כלפי עצמם.
הם לומדים לשאול:
מה אני מרגיש?
מה מציף אותי?
מה עוזר לי להירגע?
מה אני צריך עכשיו?
ואיך אני יכול להסביר לאחרים את מה שאני צריך?
ככל שילד מכיר טוב יותר את עצמו, כך קל לו יותר לתקשר את הצרכים שלו ולבחור כיצד להגיב במצבים שונים.
ההתנהגות של הילד מעוררת אצלנו באופן טבעי פרשנות.
אנחנו רואים את מה שקרה ומנסים מיד להבין מה המשמעות שלו.
דווקא כאן הסקרנות יכולה לעזור.
אם הילד ממשיך לשחק אחרי שביקשתי ממנו להתארגן, אני יכול לבדוק אילו הסברים נוספים קיימים להתנהגות שלו.
אולי הוא שקוע מאוד במשחק.
אולי המעבר קשה לו.
אולי הוא זקוק לתזכורת ברורה יותר.
אולי משהו אחר מעסיק אותו כרגע.
ככל שאנחנו משאירים מקום לכמה אפשרויות, אנחנו יכולים לבחור תגובה שמתאימה יותר למצב.
זו אחת המיומנויות שאנחנו מתרגלים גם דרך העבודה עם כלבים: להתבונן, לשאול, לבדוק ולהישאר סקרנים.
כשהילדים מתרגלים את הדרך הזו מול הכלב, הם מפתחים בהדרגה יכולת להשתמש בה גם בקשרים אחרים: עם חברים, אחים, הורים ואנשים נוספים בסביבתם.
בפעם הבאה שהילד שלכם לא משתף פעולה, אפשר להתחיל בשלוש שאלות פשוטות:
מה קורה לו כרגע?
מה הוא צריך ממני כדי להצליח להתמודד עם הסיטואציה?
איך אני יכול להעביר את הבקשה או הגבול שלי בדרך שתאפשר לו יותר שיתוף פעולה?
ויש עוד דרך משמעותית לעזור לילדים ללמוד לזהות ולבטא את מה שהם מרגישים: להראות להם איך אנחנו עושים זאת בעצמנו.
ילדים לומדים הרבה מהאופן שבו המבוגרים סביבם מתקשרים.
אפשר לומר, למשל: "אני מרגיש שאני מתחיל להיות חסר סבלנות, אז אני לוקח רגע ומנסה להסביר שוב", או "היה לי יום עמוס ואני מרגיש עייף, אני צריך כמה דקות לנוח".
כשאנחנו נותנים מילים לרגשות ולצרכים שלנו ומתקשרים אותם בצורה ברורה, אנחנו נותנים לילדים דוגמה שהם יכולים ללמוד ממנה.
כך הם מגלים בהדרגה שאפשר לזהות מה מרגישים, לתת לזה שם ולתקשר את זה לאחרים.
לפעמים שינוי קטן בדרך שבה אנחנו ניגשים לילד יוצר שינוי משמעותי בדרך שבה הוא מגיב אלינו.
בטיפול בעזרת כלבים אנחנו עובדים על מיומנויות שנמצאות בבסיס של תקשורת טובה:
הקשבה.
התבוננות.
זיהוי רגשות.
הבנת צרכים.
שיתוף פעולה.
ויסות רגשי.
גמישות מחשבתית.
חיזוק תחושת המסוגלות.
הקשר עם הכלב מאפשר לילדים להתנסות במיומנויות האלה באופן חווייתי.
הילד לומד להתבונן בכלב, לזהות את התגובות שלו, להתאים את הדרך שבה הוא פונה אליו ולראות כיצד שינוי בהתנהגות שלו משפיע על הקשר.
בהדרגה, אנחנו מחברים את הלמידה הזו גם למצבים שהילד פוגש בבית, בבית הספר ובמערכות היחסים שלו.
כשהילד לא משתף פעולה, אפשר לראות בהתנהגות שלו הזמנה לסקרנות.
לשאול מה קורה לו.
להתבונן.
להקשיב.
ולנסות להבין יחד איתו מה יעזור לו.
ככל שילדים לומדים לזהות טוב יותר את הרגשות והצרכים שלהם, הם יכולים לבטא את עצמם בצורה ברורה יותר ולהתמודד עם מצבים שונים בגמישות רבה יותר.
וככל שאנחנו המבוגרים מגיעים אליהם מתוך סקרנות וגם מדגימים בעצמנו תקשורת פתוחה וברורה של רגשות וצרכים, אנחנו יוצרים בסיס לתקשורת טובה יותר, לתחושת ביטחון ולשיתוף פעולה.
לפעמים, דווקא דרך הקשר עם הכלב, ילדים מגלים דרך חדשה להתבונן באחר, להבין את עצמם וליצור קשר.
לתיאום טיפול בעזרת כלבים לילדים ונוער, מוזמנים ליצור איתי קשר.
"אני מרגיש שאני אומר לו את אותו הדבר שוב ושוב."
זה אחד המשפטים שאני שומע מהורים כמעט בכל שבוע.
לפעמים זה סביב שיעורי הבית.
לפעמים סביב זמן המסך.
לפעמים סביב סידור החדר, המקלחת או היציאה מהבית.
ההורה מבקש.
מסביר.
מזכיר.
ולפעמים גם מרים את הקול.
ועדיין, התחושה היא שהילד פשוט לא מקשיב.
ברגעים כאלה, טבעי שהורים ישאלו את עצמם:
"איך אפשר לגרום לו להקשיב יותר?"
"איך אפשר ליצור יותר שיתוף פעולה?"
אלה שאלות חשובות.
ומניסיוני, יש שאלה נוספת שיכולה לפתוח בפנינו דרך חדשה:
מה קורה לילד שלי באותו רגע?
כשהילד לא משתף פעולה, קל להתמקד במה שאנחנו רואים: הוא ממשיך לשחק במקום להיכנס למקלחת, נשאר מול המסך, החדר עדיין מבולגן או שהבקשה שלנו נשארת ללא מענה.
דווקא ברגעים האלה, סקרנות יכולה לשנות את השיחה.
אפשר לעצור לרגע ולנסות להבין מה קורה לילד באותו רגע.
אולי הוא עייף או מוצף.
אולי המעבר מפעילות אחת לאחרת מאתגר עבורו.
אולי חשוב לו להרגיש שיש לו בחירה ועצמאות.
ואולי הוא עדיין מנסה להבין בעצמו מה הוא מרגיש ומה הוא צריך.
ילדים לומדים בהדרגה לזהות את הרגשות והצרכים שמניעים אותם ולתת להם מילים.
הסקרנות שלנו כהורים יכולה לעזור להם בתהליך הזה.
כשאנחנו מגיעים מתוך רצון להבין, אנחנו יוצרים עבור הילד הזדמנות להבין טוב יותר גם את עצמו.
אחד הדברים המיוחדים שאני פוגש בעבודה עם כלבים הוא שהם כל הזמן מתקשרים איתנו.
דרך שפת הגוף.
דרך התנועה.
דרך ההתנהגות.
כאשר כלב לא משתף פעולה, אנחנו מתבוננים ומנסים להבין מה הוא חווה.
האם הוא חושש?
האם הוא מתרגש?
האם משהו בסביבה מציף אותו?
האם הוא זקוק להכוונה ברורה יותר?
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את הכלב ואת מה שהוא מנסה לבטא, כך אנחנו יכולים להתאים אליו את הדרך שבה אנחנו פונים אליו.
העיקרון הזה יכול לעזור לנו גם בקשר עם ילדים.
גם ילדים מבטאים לעיתים דרך ההתנהגות רגשות, צרכים וחוויות שהם עדיין לומדים לזהות ולתאר במילים.
כשאנחנו מתייחסים להתנהגות גם כמקור למידע, נפתחת בפנינו אפשרות להבין יותר.
כשאנחנו מבינים טוב יותר מה עובר על הילד, גם הדרך שבה אנחנו מגיבים אליו משתנה.
אנחנו יכולים לבחור תגובה שמתאימה יותר למה שהוא זקוק לו באותו רגע.
לפעמים נגלה שעוד כמה דקות יעזרו לו לסיים את מה שהוא עושה ולהתפנות לדבר הבא.
לפעמים נזהה שהוא מוצף וזקוק לרגע של רגיעה.
לפעמים נבין שהוא זקוק לבקשה ברורה וממוקדת יותר.
ולפעמים אפשר להציע בחירה שתאפשר לו להרגיש שותף: "אתה רוצה להתקלח עכשיו או בעוד עשר דקות?"
ההבנה אינה מחליפה את הגבולות שלנו כהורים. היא עוזרת לנו להעביר אותם בדרך שמאפשרת לילד לפגוש אותם ולהתמודד איתם.
כך נוצרת בהדרגה תשתית טובה יותר לשיתוף פעולה.
בטיפול בעזרת כלבים, הילדים לומדים להתבונן בשפת הגוף של הכלב.
לזהות מתי הוא רגוע.
מתי הוא חושש.
מתי הוא זקוק למרחב.
ומתי הוא מזמין קשר.
דרך ההתבוננות הזו הם מפתחים בהדרגה יכולת דומה גם כלפי עצמם.
הם לומדים לשאול:
מה אני מרגיש?
מה מציף אותי?
מה עוזר לי להירגע?
מה אני צריך עכשיו?
ואיך אני יכול להסביר לאחרים את מה שאני צריך?
ככל שילד מכיר טוב יותר את עצמו, כך קל לו יותר לתקשר את הצרכים שלו ולבחור כיצד להגיב במצבים שונים.
ההתנהגות של הילד מעוררת אצלנו באופן טבעי פרשנות.
אנחנו רואים את מה שקרה ומנסים מיד להבין מה המשמעות שלו.
דווקא כאן הסקרנות יכולה לעזור.
אם הילד ממשיך לשחק אחרי שביקשתי ממנו להתארגן, אני יכול לבדוק אילו הסברים נוספים קיימים להתנהגות שלו.
אולי הוא שקוע מאוד במשחק.
אולי המעבר קשה לו.
אולי הוא זקוק לתזכורת ברורה יותר.
אולי משהו אחר מעסיק אותו כרגע.
ככל שאנחנו משאירים מקום לכמה אפשרויות, אנחנו יכולים לבחור תגובה שמתאימה יותר למצב.
זו אחת המיומנויות שאנחנו מתרגלים גם דרך העבודה עם כלבים: להתבונן, לשאול, לבדוק ולהישאר סקרנים.
כשהילדים מתרגלים את הדרך הזו מול הכלב, הם מפתחים בהדרגה יכולת להשתמש בה גם בקשרים אחרים: עם חברים, אחים, הורים ואנשים נוספים בסביבתם.
בפעם הבאה שהילד שלכם לא משתף פעולה, אפשר להתחיל בשלוש שאלות פשוטות:
מה קורה לו כרגע?
מה הוא צריך ממני כדי להצליח להתמודד עם הסיטואציה?
איך אני יכול להעביר את הבקשה או הגבול שלי בדרך שתאפשר לו יותר שיתוף פעולה?
ויש עוד דרך משמעותית לעזור לילדים ללמוד לזהות ולבטא את מה שהם מרגישים: להראות להם איך אנחנו עושים זאת בעצמנו.
ילדים לומדים הרבה מהאופן שבו המבוגרים סביבם מתקשרים.
אפשר לומר, למשל: "אני מרגיש שאני מתחיל להיות חסר סבלנות, אז אני לוקח רגע ומנסה להסביר שוב", או "היה לי יום עמוס ואני מרגיש עייף, אני צריך כמה דקות לנוח".
כשאנחנו נותנים מילים לרגשות ולצרכים שלנו ומתקשרים אותם בצורה ברורה, אנחנו נותנים לילדים דוגמה שהם יכולים ללמוד ממנה.
כך הם מגלים בהדרגה שאפשר לזהות מה מרגישים, לתת לזה שם ולתקשר את זה לאחרים.
לפעמים שינוי קטן בדרך שבה אנחנו ניגשים לילד יוצר שינוי משמעותי בדרך שבה הוא מגיב אלינו.
בטיפול בעזרת כלבים אנחנו עובדים על מיומנויות שנמצאות בבסיס של תקשורת טובה:
הקשבה.
התבוננות.
זיהוי רגשות.
הבנת צרכים.
שיתוף פעולה.
ויסות רגשי.
גמישות מחשבתית.
חיזוק תחושת המסוגלות.
הקשר עם הכלב מאפשר לילדים להתנסות במיומנויות האלה באופן חווייתי.
הילד לומד להתבונן בכלב, לזהות את התגובות שלו, להתאים את הדרך שבה הוא פונה אליו ולראות כיצד שינוי בהתנהגות שלו משפיע על הקשר.
בהדרגה, אנחנו מחברים את הלמידה הזו גם למצבים שהילד פוגש בבית, בבית הספר ובמערכות היחסים שלו.
כשהילד לא משתף פעולה, אפשר לראות בהתנהגות שלו הזמנה לסקרנות.
לשאול מה קורה לו.
להתבונן.
להקשיב.
ולנסות להבין יחד איתו מה יעזור לו.
ככל שילדים לומדים לזהות טוב יותר את הרגשות והצרכים שלהם, הם יכולים לבטא את עצמם בצורה ברורה יותר ולהתמודד עם מצבים שונים בגמישות רבה יותר.
וככל שאנחנו המבוגרים מגיעים אליהם מתוך סקרנות וגם מדגימים בעצמנו תקשורת פתוחה וברורה של רגשות וצרכים, אנחנו יוצרים בסיס לתקשורת טובה יותר, לתחושת ביטחון ולשיתוף פעולה.
לפעמים, דווקא דרך הקשר עם הכלב, ילדים מגלים דרך חדשה להתבונן באחר, להבין את עצמם וליצור קשר.
לתיאום טיפול בעזרת כלבים לילדים ונוער, מוזמנים ליצור איתי קשר.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital