תפריט
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
"הילדים כבר לא יכולים לחכות."
זה משפט שאני שומע לא מעט ממשפחות שמתכוננות להביא גור חדש הביתה.
הם כבר מדמיינים איך ישחקו איתו, ילטפו אותו, ילמדו אותו דברים וייצאו איתו לטיולים.
מבחינת הילד, הגור שהוא חיכה לו כל כך הרבה זמן סוף סוף מגיע. מבחינת הגור, באותו הרגע ממש מתחיל מעבר גדול: הוא נפרד מהאמא ומהאחים שלו ומגיע לבית, לאנשים ולשגרה שהוא עדיין לא מכיר.
וכאן מתחילה אחת המשימות החשובות שלנו כהורים: לעזור לילדים לפגוש את הגור שהם כל כך חיכו לו, וגם ללמוד לראות את הגור שנמצא מולם.
הימים והשבועות הראשונים הם הזדמנות נהדרת להתחיל לבנות ביניהם קשר שמבוסס על הקשבה, אמון וכבוד הדדי.
לפני שהגור מגיע, אנחנו בדרך כלל דואגים לקנות מיטה, קערות, אוכל וצעצועים.
כדאי להקדיש זמן גם להכנת הילדים.
אפשר להתחיל בשיחה פשוטה על מה שהגור עומד לעבור.
איך זה להגיע למקום חדש?
איך מרגישים כשעדיין לא מכירים את האנשים שסביבנו?
מה יכול לעזור לנו להרגיש בטוחים יותר במקום חדש?
ומתי אנחנו זקוקים לזמן כדי להתרגל?
דרך השיחה על הגור הילדים מתחילים להתבונן בעולם מנקודת המבט שלו ולחשוב על מה שהוא מרגיש וצריך.
זו התחלה מצוינת לקשר.
עוד לפני שהגור מגיע, כדאי לשאול את הילדים מה הם מדמיינים שיקרה כשהוא יהיה בבית.
מי ישחק איתו? איפה הוא יישן? האם הוא ירצה להתכרבל? מי יאכיל אותו? מי יצא איתו לטיול? ומה יקרה אם דווקא ברגע שבו הילד רוצה לשחק, הגור ירצה לישון?
השיחה הזו מאפשרת להכין את הילדים לכך שלגור יש אופי, העדפות וצרכים משלו.
יכול להיות שהוא יאהב מאוד לשחק ופחות להתלטף. יכול להיות שייקח לו זמן להרגיש בנוח. יכול להיות שהוא יתחבר לסוג מסוים של משחק, יזדקק להרבה שעות שינה או ירצה לפעמים פשוט להיות בשקט.
המטרה היא לאפשר לילדים להכיר את הכלב שבאמת הגיע למשפחה, ולא רק את הכלב שהם דמיינו לפני שהגיע.
וככל שאנחנו מגיעים עם יותר סקרנות ופחות ציפיות קבועות מראש, אנחנו יכולים להתחיל לגלות מי הגור שלנו ומה נעים ומתאים לו.
גור צעיר מתקשר איתנו כל הזמן, גם בלי מילים.
דרך הגוף שלו, התנועה, המבט, המרחק שהוא בוחר מאיתנו והדרך שבה הוא מגיב למגע ולמשחק, הוא נותן לנו הרבה מאוד מידע.
אפשר ללמד את הילדים להתחיל להתבונן ולשאול:
מה הוא מרגיש עכשיו?
מה הוא מבקש מאיתנו?
האם הוא רוצה להמשיך לשחק?
האם נעים לו כשאני מלטף אותו?
האם הוא עייף?
האם הוא מבקש קצת מרחב?
כשילדים מתחילים לשאול את השאלות האלה, הם מגלים שהקשר עם הכלב הוא דו-כיווני.
אנחנו רוצים שהוא ילמד להבין אותנו, ובאותה מידה אנחנו לומדים להבין אותו.
ילדים רבים מתלהבים מאוד מגור חדש ורוצים להיות איתו מהרגע שהוא מגיע.
אפשר להשתמש בהתלהבות הזו כדי ללמד אותם איך מזמינים כלב לקשר.
אפשר להתקרב אליו ברוגע, להזמין אותו למשחק, לתת לו אפשרות להתקרב בעצמו ולהתבונן בתגובה שלו.
כשהגור מתקרב, נשאר ומשתתף, הוא מספר לנו שנעים לו בקשר.
וכשהוא מתרחק, הולך למיטה או בוחר בפעילות אחרת, גם זו תקשורת שחשוב ללמוד להקשיב לה.
כך הילדים מגלים שקשר טוב נבנה מתוך הקשבה הדדית ומתוך היכולת לראות גם את הרצונות והגבולות של מי שנמצא מולם.
אחד הדברים החשובים שילדים צריכים לדעת הוא שגור זקוק להרבה מאוד שעות שינה ומנוחה.
דווקא כשהילדים נרגשים ורוצים לשחק איתו, יכול להיות שהוא כבר עייף וזקוק להפסקה.
כדאי להגדיר מראש מקום שבו הגור יכול לנוח ולהסביר לילדים שכשהוא ישן או בוחר ללכת למקום שלו, אנחנו מאפשרים לו את הזמן הזה.
גם כאן יש למידה חשובה: אפשר לאהוב מאוד מישהו ולרצות להיות איתו, ובאותו הזמן לכבד את הצורך שלו במרחב.
גורים משחקים וחוקרים את העולם באמצעות הפה, ולכן נשיכות משחק הן חלק טבעי מאוד מתקופת הגורות.
עבור ילדים זה יכול להיות מפתיע ולעיתים גם לא נעים.
כדאי להכין אותם לכך מראש ולהראות להם איך אפשר להזמין את הגור למשחק באמצעות חבל או צעצוע משיכה.
כך במקום שהמפגש יהפוך למאבק סביב הנשיכות, הילד והגור מתחילים ללמוד יחד דרך אחרת לשחק.
גם כאן המבוגר חשוב מאוד. אנחנו עוזרים לילד להבין מה קורה, מלמדים אותו כיצד להגיב ויוצרים עבור שניהם חוויות משחק נעימות ומוצלחות.
משפחות רבות מביאות כלב גם מתוך רצון שהילדים ילמדו לקחת אחריות.
זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת, כאשר האחריות שאנחנו נותנים לילד מתאימה לגיל וליכולת שלו.
ילד צעיר יכול לעזור למלא את קערת המים, להכין יחד קונג, להביא צעצוע או להשתתף במשחק.
ילדים גדולים יותר יכולים לקחת חלק בהאכלה, בטיולים, במשחק ובתרגול עם הכלב.
האחריות על רווחת הכלב נשארת אצל המבוגרים, ובתוך המסגרת הזו הילדים יכולים לקבל תפקידים משמעותיים שהם מסוגלים לבצע.
כשילד מצליח לעמוד בתפקיד שלו ורואה את התרומה שלו לחיים עם הכלב, הוא יכול לחוות שותפות, הצלחה ותחושת מסוגלות.
החיים עם כלב מזמנים לילדים הרבה רגעים קטנים של למידה.
כשהם מתבוננים בשפת הגוף שלו, הם לומדים להקשיב גם למה שלא נאמר במילים.
כשהם מזהים שהוא זקוק למרחב, הם מתרגלים זיהוי וכיבוד של גבולות.
כשהם רוצים לשחק והוא עייף, הם פוגשים את העובדה שלמי שנמצא מולם יכולים להיות כרגע רצונות אחרים.
כשהם מלמדים אותו משהו והוא זקוק לעוד זמן, הם מתנסים בסבלנות ובגמישות.
וכשהם מצליחים ליצור איתו תקשורת, ללמד אותו משהו חדש או למצוא משחק ששניהם נהנים ממנו, הם חווים הצלחה ומסוגלות.
אלה חוויות שמתרחשות באופן טבעי בתוך הקשר עם הכלב, ויכולות לפתוח הזדמנויות לשיחה וללמידה גם על קשרים עם חברים, אחים ובני משפחה.
הילדים מתבוננים גם בנו.
הם רואים איך אנחנו מגיבים כשהגור עושה משהו שלא ציפינו לו, איך אנחנו מתייחסים אליו כשהוא חושש, איך אנחנו מלמדים אותו משהו חדש ואיך אנחנו מגיבים כשהוא זקוק למרחב.
כשאנחנו מתבוננים לפני שאנחנו מגיבים, מנסים להבין מה הכלב צריך ומלמדים אותו בצורה ברורה ונעימה, אנחנו מדגימים לילדים דרך של תקשורת שמבוססת על הקשבה, סבלנות ואמון.
ולכן בעיניי, הכנסת כלב למשפחה היא גם הזדמנות עבורנו כמבוגרים לחשוב על הדרך שבה אנחנו רוצים לבנות את הקשר איתו ועל הדוגמה שאנחנו רוצים לתת לילדים.
אחד הדברים שאני אוהב בעבודה עם ילדים וכלבים הוא שהלמידה מתרחשת בתוך מצבים אמיתיים.
כשאנחנו שואלים ילד "מה הכלב אומר לנו עכשיו?", אנחנו מזמינים אותו להתבונן במי שנמצא מולו.
כשהכלב מבקש מרחב, הילד מקבל הזדמנות לזהות ולכבד גבול.
כשהילד מנסה ללמד את הכלב משהו וזה לא מצליח בפעם הראשונה, הוא פוגש תסכול ויכול לנסות דרך אחרת.
וכשהם מצליחים יחד, הילד מקבל חוויה אמיתית של הצלחה.
הקשר עם הכלב המשפחתי מיוחד בעיניי גם משום שהוא ממשיך להתקיים אחרי המפגש. הילד והכלב ממשיכים לחיות יחד, לשחק, ללמוד ולהכיר זה את זה בתוך החיים עצמם.
זו אחת הסיבות שאני עובד עם ילדים ומשפחות גם באמצעות הכלב שכבר חי בבית שלהם.
אם אתם מרגישים שהקשר עם הכלב יכול להפוך להזדמנות משמעותית עבור הילד או עבור המשפחה, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת הכלב שלכם.
אם אתם נמצאים ממש לפני הגעת הגור או שהוא כבר הגיע הביתה, הכנתי מדריך נוסף שמתמקד בצד המעשי של התקופה הראשונה: מה כדאי להכין, הלילה הראשון, אוכל, צרכים, נשיכות, משחק, מנוחה, גדר גורים והתחלת בניית התקשורת.
[למדריך: גור חדש בבית – איך להתכונן לימים הראשונים ולבנות התחלה טובה]
הבאת גור חדש הביתה היא התחלה של מערכת יחסים חדשה.
הילדים מגיעים אליה עם הרבה התרגשות, אהבה וציפייה, והגור מגיע עם האופי, הקצב והצרכים שלו.
כשאנחנו עוזרים לילדים להתבונן בו, להקשיב לו, לשחק איתו, לכבד את הגבולות שלו ולקחת חלק בטיפול בו, אנחנו נותנים להם הזדמנות לבנות איתו קשר טוב כבר מההתחלה.
ובתוך הקשר הזה הם יכולים לגלות הרבה גם על עצמם: איך הם יוצרים קשר, איך הם מתמודדים עם תסכול, איך הם מקשיבים לאחר ואיך הם מצליחים להשפיע באמצעות תקשורת טובה.
הגור הוא חלק חדש במשפחה, והקשר שנבנה איתו יכול להפוך לחוויה משמעותית עבור הילדים ועבור המשפחה כולה.
"הילדים כבר לא יכולים לחכות."
זה משפט שאני שומע לא מעט ממשפחות שמתכוננות להביא גור חדש הביתה.
הם כבר מדמיינים איך ישחקו איתו, ילטפו אותו, ילמדו אותו דברים וייצאו איתו לטיולים.
מבחינת הילד, הגור שהוא חיכה לו כל כך הרבה זמן סוף סוף מגיע. מבחינת הגור, באותו הרגע ממש מתחיל מעבר גדול: הוא נפרד מהאמא ומהאחים שלו ומגיע לבית, לאנשים ולשגרה שהוא עדיין לא מכיר.
וכאן מתחילה אחת המשימות החשובות שלנו כהורים: לעזור לילדים לפגוש את הגור שהם כל כך חיכו לו, וגם ללמוד לראות את הגור שנמצא מולם.
הימים והשבועות הראשונים הם הזדמנות נהדרת להתחיל לבנות ביניהם קשר שמבוסס על הקשבה, אמון וכבוד הדדי.
לפני שהגור מגיע, אנחנו בדרך כלל דואגים לקנות מיטה, קערות, אוכל וצעצועים.
כדאי להקדיש זמן גם להכנת הילדים.
אפשר להתחיל בשיחה פשוטה על מה שהגור עומד לעבור.
איך זה להגיע למקום חדש?
איך מרגישים כשעדיין לא מכירים את האנשים שסביבנו?
מה יכול לעזור לנו להרגיש בטוחים יותר במקום חדש?
ומתי אנחנו זקוקים לזמן כדי להתרגל?
דרך השיחה על הגור הילדים מתחילים להתבונן בעולם מנקודת המבט שלו ולחשוב על מה שהוא מרגיש וצריך.
זו התחלה מצוינת לקשר.
עוד לפני שהגור מגיע, כדאי לשאול את הילדים מה הם מדמיינים שיקרה כשהוא יהיה בבית.
מי ישחק איתו? איפה הוא יישן? האם הוא ירצה להתכרבל? מי יאכיל אותו? מי יצא איתו לטיול? ומה יקרה אם דווקא ברגע שבו הילד רוצה לשחק, הגור ירצה לישון?
השיחה הזו מאפשרת להכין את הילדים לכך שלגור יש אופי, העדפות וצרכים משלו.
יכול להיות שהוא יאהב מאוד לשחק ופחות להתלטף. יכול להיות שייקח לו זמן להרגיש בנוח. יכול להיות שהוא יתחבר לסוג מסוים של משחק, יזדקק להרבה שעות שינה או ירצה לפעמים פשוט להיות בשקט.
המטרה היא לאפשר לילדים להכיר את הכלב שבאמת הגיע למשפחה, ולא רק את הכלב שהם דמיינו לפני שהגיע.
וככל שאנחנו מגיעים עם יותר סקרנות ופחות ציפיות קבועות מראש, אנחנו יכולים להתחיל לגלות מי הגור שלנו ומה נעים ומתאים לו.
גור צעיר מתקשר איתנו כל הזמן, גם בלי מילים.
דרך הגוף שלו, התנועה, המבט, המרחק שהוא בוחר מאיתנו והדרך שבה הוא מגיב למגע ולמשחק, הוא נותן לנו הרבה מאוד מידע.
אפשר ללמד את הילדים להתחיל להתבונן ולשאול:
מה הוא מרגיש עכשיו?
מה הוא מבקש מאיתנו?
האם הוא רוצה להמשיך לשחק?
האם נעים לו כשאני מלטף אותו?
האם הוא עייף?
האם הוא מבקש קצת מרחב?
כשילדים מתחילים לשאול את השאלות האלה, הם מגלים שהקשר עם הכלב הוא דו-כיווני.
אנחנו רוצים שהוא ילמד להבין אותנו, ובאותה מידה אנחנו לומדים להבין אותו.
ילדים רבים מתלהבים מאוד מגור חדש ורוצים להיות איתו מהרגע שהוא מגיע.
אפשר להשתמש בהתלהבות הזו כדי ללמד אותם איך מזמינים כלב לקשר.
אפשר להתקרב אליו ברוגע, להזמין אותו למשחק, לתת לו אפשרות להתקרב בעצמו ולהתבונן בתגובה שלו.
כשהגור מתקרב, נשאר ומשתתף, הוא מספר לנו שנעים לו בקשר.
וכשהוא מתרחק, הולך למיטה או בוחר בפעילות אחרת, גם זו תקשורת שחשוב ללמוד להקשיב לה.
כך הילדים מגלים שקשר טוב נבנה מתוך הקשבה הדדית ומתוך היכולת לראות גם את הרצונות והגבולות של מי שנמצא מולם.
אחד הדברים החשובים שילדים צריכים לדעת הוא שגור זקוק להרבה מאוד שעות שינה ומנוחה.
דווקא כשהילדים נרגשים ורוצים לשחק איתו, יכול להיות שהוא כבר עייף וזקוק להפסקה.
כדאי להגדיר מראש מקום שבו הגור יכול לנוח ולהסביר לילדים שכשהוא ישן או בוחר ללכת למקום שלו, אנחנו מאפשרים לו את הזמן הזה.
גם כאן יש למידה חשובה: אפשר לאהוב מאוד מישהו ולרצות להיות איתו, ובאותו הזמן לכבד את הצורך שלו במרחב.
גורים משחקים וחוקרים את העולם באמצעות הפה, ולכן נשיכות משחק הן חלק טבעי מאוד מתקופת הגורות.
עבור ילדים זה יכול להיות מפתיע ולעיתים גם לא נעים.
כדאי להכין אותם לכך מראש ולהראות להם איך אפשר להזמין את הגור למשחק באמצעות חבל או צעצוע משיכה.
כך במקום שהמפגש יהפוך למאבק סביב הנשיכות, הילד והגור מתחילים ללמוד יחד דרך אחרת לשחק.
גם כאן המבוגר חשוב מאוד. אנחנו עוזרים לילד להבין מה קורה, מלמדים אותו כיצד להגיב ויוצרים עבור שניהם חוויות משחק נעימות ומוצלחות.
משפחות רבות מביאות כלב גם מתוך רצון שהילדים ילמדו לקחת אחריות.
זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת, כאשר האחריות שאנחנו נותנים לילד מתאימה לגיל וליכולת שלו.
ילד צעיר יכול לעזור למלא את קערת המים, להכין יחד קונג, להביא צעצוע או להשתתף במשחק.
ילדים גדולים יותר יכולים לקחת חלק בהאכלה, בטיולים, במשחק ובתרגול עם הכלב.
האחריות על רווחת הכלב נשארת אצל המבוגרים, ובתוך המסגרת הזו הילדים יכולים לקבל תפקידים משמעותיים שהם מסוגלים לבצע.
כשילד מצליח לעמוד בתפקיד שלו ורואה את התרומה שלו לחיים עם הכלב, הוא יכול לחוות שותפות, הצלחה ותחושת מסוגלות.
החיים עם כלב מזמנים לילדים הרבה רגעים קטנים של למידה.
כשהם מתבוננים בשפת הגוף שלו, הם לומדים להקשיב גם למה שלא נאמר במילים.
כשהם מזהים שהוא זקוק למרחב, הם מתרגלים זיהוי וכיבוד של גבולות.
כשהם רוצים לשחק והוא עייף, הם פוגשים את העובדה שלמי שנמצא מולם יכולים להיות כרגע רצונות אחרים.
כשהם מלמדים אותו משהו והוא זקוק לעוד זמן, הם מתנסים בסבלנות ובגמישות.
וכשהם מצליחים ליצור איתו תקשורת, ללמד אותו משהו חדש או למצוא משחק ששניהם נהנים ממנו, הם חווים הצלחה ומסוגלות.
אלה חוויות שמתרחשות באופן טבעי בתוך הקשר עם הכלב, ויכולות לפתוח הזדמנויות לשיחה וללמידה גם על קשרים עם חברים, אחים ובני משפחה.
הילדים מתבוננים גם בנו.
הם רואים איך אנחנו מגיבים כשהגור עושה משהו שלא ציפינו לו, איך אנחנו מתייחסים אליו כשהוא חושש, איך אנחנו מלמדים אותו משהו חדש ואיך אנחנו מגיבים כשהוא זקוק למרחב.
כשאנחנו מתבוננים לפני שאנחנו מגיבים, מנסים להבין מה הכלב צריך ומלמדים אותו בצורה ברורה ונעימה, אנחנו מדגימים לילדים דרך של תקשורת שמבוססת על הקשבה, סבלנות ואמון.
ולכן בעיניי, הכנסת כלב למשפחה היא גם הזדמנות עבורנו כמבוגרים לחשוב על הדרך שבה אנחנו רוצים לבנות את הקשר איתו ועל הדוגמה שאנחנו רוצים לתת לילדים.
אחד הדברים שאני אוהב בעבודה עם ילדים וכלבים הוא שהלמידה מתרחשת בתוך מצבים אמיתיים.
כשאנחנו שואלים ילד "מה הכלב אומר לנו עכשיו?", אנחנו מזמינים אותו להתבונן במי שנמצא מולו.
כשהכלב מבקש מרחב, הילד מקבל הזדמנות לזהות ולכבד גבול.
כשהילד מנסה ללמד את הכלב משהו וזה לא מצליח בפעם הראשונה, הוא פוגש תסכול ויכול לנסות דרך אחרת.
וכשהם מצליחים יחד, הילד מקבל חוויה אמיתית של הצלחה.
הקשר עם הכלב המשפחתי מיוחד בעיניי גם משום שהוא ממשיך להתקיים אחרי המפגש. הילד והכלב ממשיכים לחיות יחד, לשחק, ללמוד ולהכיר זה את זה בתוך החיים עצמם.
זו אחת הסיבות שאני עובד עם ילדים ומשפחות גם באמצעות הכלב שכבר חי בבית שלהם.
אם אתם מרגישים שהקשר עם הכלב יכול להפוך להזדמנות משמעותית עבור הילד או עבור המשפחה, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת הכלב שלכם.
אם אתם נמצאים ממש לפני הגעת הגור או שהוא כבר הגיע הביתה, הכנתי מדריך נוסף שמתמקד בצד המעשי של התקופה הראשונה: מה כדאי להכין, הלילה הראשון, אוכל, צרכים, נשיכות, משחק, מנוחה, גדר גורים והתחלת בניית התקשורת.
[למדריך: גור חדש בבית – איך להתכונן לימים הראשונים ולבנות התחלה טובה]
הבאת גור חדש הביתה היא התחלה של מערכת יחסים חדשה.
הילדים מגיעים אליה עם הרבה התרגשות, אהבה וציפייה, והגור מגיע עם האופי, הקצב והצרכים שלו.
כשאנחנו עוזרים לילדים להתבונן בו, להקשיב לו, לשחק איתו, לכבד את הגבולות שלו ולקחת חלק בטיפול בו, אנחנו נותנים להם הזדמנות לבנות איתו קשר טוב כבר מההתחלה.
ובתוך הקשר הזה הם יכולים לגלות הרבה גם על עצמם: איך הם יוצרים קשר, איך הם מתמודדים עם תסכול, איך הם מקשיבים לאחר ואיך הם מצליחים להשפיע באמצעות תקשורת טובה.
הגור הוא חלק חדש במשפחה, והקשר שנבנה איתו יכול להפוך לחוויה משמעותית עבור הילדים ועבור המשפחה כולה.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital