תפריט
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
"הוא לא מפסיק לנבוח."
"היא קופצת על כל מי שנכנס הביתה."
"בטיולים הוא מגיב לכל כלב שאנחנו פוגשים."
אלה משפטים שאני שומע לא מעט ממשפחות.
כשכלב עושה משהו שמפריע לנו, טבעי שנרצה לדעת איך לגרום להתנהגות להיפסק.
אבל לפני שאני שואל "איך מפסיקים את ההתנהגות?", אני מעדיף לשאול שאלה אחרת:
למה היא מתרחשת?
כי התנהגות של כלב לא מתרחשת בחלל ריק.
כדי להבין אותה כדאי להסתכל על הכלב עצמו, על שפת הגוף שלו, על הסביבה, על מה שקורה רגע לפני ההתנהגות וגם על מה שקורה מיד אחריה.
כשמתחילים לראות את התמונה המלאה, הרבה פעמים קל יותר להבין גם מה הכלב צריך מאיתנו ומה אפשר ללמד אותו לעשות אחרת.
ניקח לדוגמה נביחות.
שני כלבים יכולים לעמוד ליד החלון ולנבוח על אדם שעובר ברחוב, אבל הסיבה להתנהגות שלהם יכולה להיות שונה לגמרי.
כלב אחד אולי חושש מהאדם שמתקרב.
כלב אחר מתרגש מכל תנועה מחוץ לבית.
כלב שלישי כבר למד שכשהוא נובח ליד החלון, מישהו מבני הבית מגיע אליו.
ולפעמים כמה דברים מתרחשים יחד.
לכן המילה "נביחות" מתארת את מה שאנחנו רואים, אבל עדיין לא מספרת לנו למה הכלב נובח.
אותו הדבר נכון גם לגבי קפיצות, משיכה ברצועה, התרחקות, נהמות, קושי להירגע או התנהגויות אחרות שמעסיקות את המשפחה.
במקום למהר לתת להתנהגות כותרת, כדאי קודם להתבונן.
אחת הדרכים הטובות להבין התנהגות היא לבדוק מה התרחש ממש לפניה.
מי נכנס לחדר?
האם נשמע רעש?
האם התקרב כלב אחר?
האם מישהו ניסה לגעת בכלב?
האם הילד לקח צעצוע?
האם הכלב היה אחרי יום עמוס במיוחד?
לפעמים הפרטים הקטנים האלה משנים את כל התמונה.
כלב שנוהם כשמתקרבים אליו בזמן שהוא אוכל, למשל, נמצא בסיטואציה שונה מכלב שנוהם בזמן משחק.
וככל שאנחנו לומדים לזהות את ההקשר שבו ההתנהגות מופיעה, אנחנו יכולים להבין טוב יותר מה הכלב מתקשר לנו.
עוד לפני שהכלב נובח, קופץ או נוהם, פעמים רבות הגוף שלו כבר מספר לנו משהו.
אפשר להתבונן בתנועה שלו, במבט, במרחק שהוא בוחר לשמור, בדרך שבה הוא מתקרב או מתרחק ובשינויים שמופיעים בגוף שלו.
במקום להסתכל רק על ההתנהגות שמפריעה לנו, אני אוהב לשאול:
מה הכלב כולו אומר לי עכשיו?
כשאנחנו לומדים לקרוא טוב יותר את שפת הגוף שלו, אנחנו יכולים לזהות מוקדם יותר מתי הוא מרגיש בנוח, מתי הוא מתרגש, מתי הוא זקוק למרחב ומתי הסיטואציה מתחילה להיות מורכבת עבורו.
כתבתי על כך בהרחבה במאמר איך להבין את שפת הגוף של הכלב? ללמוד להקשיב למה שהכלב אומר לנו.
זה חלק שקל מאוד לפספס.
כלבים לומדים כל הזמן מהתוצאות של ההתנהגות שלהם.
נחזור לכלב שנובח על אדם שעובר ליד החלון.
הכלב נובח.
האדם ממשיך ללכת ונעלם.
אנחנו יודעים שהאדם כנראה היה ממשיך בדרכו בכל מקרה, אבל מבחינת הכלב יכול להיווצר קשר פשוט:
נבחתי והאדם התרחק.
בפעם הבאה שמישהו יעבור ליד הבית, הנביחה עשויה להופיע שוב.
או ניקח כלב שקופץ כשהמשפחה חוזרת הביתה.
אם בכל פעם שהוא קופץ הוא מקבל מיד מבט, מגע, דיבור או משחק, יכול להיות שהקפיצה הפכה עבורו לדרך יעילה להשיג את תשומת הלב שהוא רוצה.
אין כאן "כלב רע" או כלב שמנסה לעשות דווקא.
יש כאן התנהגות שלמדה להשיג עבורו משהו.
וזו נקודה חשובה מאוד, כי ברגע שאנחנו מבינים מה ההתנהגות מאפשרת לכלב להשיג, אפשר להתחיל לחשוב מה נרצה ללמד אותו לעשות במקום.
אם הכלב קופץ כדי ליצור איתנו קשר, אנחנו יכולים ללמד אותו דרך אחרת לקבל את תשומת הלב שלנו.
אם הוא נובח כדי להרחיק משהו שמפחיד אותו, נרצה קודם לעזור לו להרגיש בטוח יותר ולנהל את הסביבה בצורה שמתאימה לו.
אם הוא מושך ברצועה כדי להגיע למשהו שמעניין אותו, אפשר ללמד אותו כיצד להתקדם יחד איתנו בדרך אחרת.
המטרה היא להבין מה הכלב צריך או מנסה להשיג, ולבנות עבורו אפשרות אחרת שתוכל להצליח לו.
כאן בעיניי מתחילה תקשורת טובה עם כלב.
לא רק בשאלה איך לגרום לו להפסיק משהו, אלא גם בשאלה:
מה הייתי רוצה שילמד לעשות במקום, ואיך אני יכול לעזור לו להצליח בזה?
אפשר לקרוא על הגישה הזו בהרחבה במאמר הדרך לבניית תקשורת מיטבית עם הכלב בבית.
הכלב חי איתנו ולומד בתוך הבית שלנו.
התגובות שלנו הן חלק מהסביבה שלו.
נניח שהכלב נובח כשמישהו מגיע לדלת.
אחד מבני הבית קורא לו.
אחר מרים את הקול.
מישהו אחר מלטף אותו כדי להרגיע אותו.
והילדים רצים לדלת בהתלהבות.
הכלב פוגש בכל פעם תגובה אחרת לאותה סיטואציה.
כאשר בני הבית מבינים יחד מה קורה ומה הם רוצים ללמד את הכלב, קל יותר ליצור עבורו סביבה ברורה ועקבית.
זה לא אומר שהמשפחה "גרמה" להתנהגות של הכלב.
זה אומר שגם התגובות שלנו הן חלק מתהליך הלמידה שלו, ולכן יש לנו אפשרות להשפיע עליו.
כתבתי על הנושא הזה גם במאמר כשכל אחד בבית מגיב אחרת לכלב – איך זה משפיע על ההתנהגות שלו?.
לא כל התנהגות קשורה רק למה שקורה באותו רגע.
גם היום שעבר על הכלב משפיע עליו.
כמה הוא ישן?
איזו פעילות הייתה לו?
האם היו הרבה גירויים?
האם היו לו הזדמנויות לשחק, להריח, לחקור ולנוח?
האם התרחש לאחרונה שינוי בבית?
לפעמים כלב שמתקשה להירגע בערב מגיע לשעות האלה אחרי יום עמוס מאוד.
במקרה אחר, דווקא חסרה לו פעילות שמתאימה לצרכים שלו.
ולכן כשאני מנסה להבין התנהגות, אני לא מסתכל רק על הרגע שבו היא מופיעה.
אני רוצה להכיר גם את הכלב ואת החיים שלו.
כשפחד נמצא מאחורי ההתנהגות, ההבנה הזו חשובה במיוחד.
כלב שנובח על אדם זר, מתרחק מילד או מגיב לכלבים בטיול יכול לעשות זאת משום שהסיטואציה קשה עבורו.
במקרה כזה המטרה שלנו היא ליצור עבורו תנאים שבהם הוא מסוגל להתמודד, לאפשר לו מרחק כשהוא זקוק לו ולבנות בהדרגה חוויות שבהן הוא יכול להרגיש בטוח יותר.
כאן שפת הגוף והיכולת שלנו לזהות את הרגע שבו הכלב מתחיל להרגיש לא בנוח הן משמעותיות מאוד.
כשאנחנו מקשיבים מוקדם יותר, אנחנו יכולים לעזור לו לפני שהוא צריך להגיב בעוצמה גדולה יותר.
יש עוד דבר שחשוב לזכור.
אם כלב מתחיל פתאום להתנהג בצורה שלא אופיינית לו, כדאי לבדוק גם מה השתנה.
כאב, אי־נוחות או שינוי במצב הבריאותי יכולים להשפיע על ההתנהגות.
כלב שהיה רגוע בזמן מגע ופתאום מתחיל להתרחק או לנהום, כלב שמתקשה פתאום לקום או כל שינוי התנהגותי משמעותי שמופיע ללא סיבה ברורה הם מצבים שבהם כדאי להתייעץ גם עם וטרינר.
ההתנהגות היא מידע.
וכדאי להקשיב לה.
הקשר בין ילדים לכלבים יכול להיות קשר נפלא, אבל האחריות על ניהול הקשר הזה היא שלנו, המבוגרים.
אפשר ללמד ילדים להתבונן בכלב ולשאול:
הוא רוצה עכשיו לשחק?
הוא מתקרב או מתרחק?
הוא רוצה ליטוף?
מה קורה כשאני מפסיק ללטף?
איפה הוא בוחר לנוח?
כך הילד לא לומד רק "מה מותר ומה אסור לעשות עם הכלב".
הוא לומד להתבונן במי שנמצא מולו, לזהות גבולות ולהתאים את הדרך שבה הוא מתקשר.
ובעיניי, יש בזה הרבה מעבר לתקשורת עם כלבים.
אני מאמין שלפעמים הכלב יכול לשקף לנו משהו ממה שקורה בבית ובקשר שלנו איתו.
לא כל התנהגות של הכלב קשורה בהכרח למה שקורה במשפחה, אבל החיים המשותפים איתו והדרך שבה אנחנו מגיבים אליו יכולים לספר לנו לא מעט גם על התקשורת בינינו.
האם כולנו מבקשים ממנו דברים בצורה דומה?
האם ברור לנו מה אנחנו רוצים ללמד?
האם אנחנו מזהים מתי קשה לו?
איך אנחנו מגיבים כשהוא לא עושה את מה שתכננו?
ומה קורה לנו כשאנחנו מתוסכלים?
לפעמים ההתנהגות של הכלב מזמינה אותנו לעצור ולהתבונן לא רק בו, אלא גם בדרך שבה אנחנו מתקשרים, מגיבים ופועלים יחד כמשפחה.
ובתוך ההתבוננות הזו יכולות להיווצר הזדמנויות ליותר בהירות, סבלנות, הקשבה ושיתוף פעולה.
זה אחד הדברים שאני אוהב במיוחד במפגש עם משפחות והכלב שלהן.
כשכלב עושה משהו שמאתגר אותנו, טבעי לרצות שההתנהגות תיפסק.
אבל לפעמים דווקא השאלה "למה הכלב מתנהג ככה?" היא זו שמאפשרת לנו להתחיל ליצור שינוי.
להתבונן במה שקורה לפני ההתנהגות.
להקשיב לשפת הגוף.
לבדוק מה הכלב לומד מהתגובה שלנו.
להכיר את השגרה והצרכים שלו.
ולשאול מה אנחנו רוצים ללמד אותו לעשות במקום.
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את הכלב שנמצא מולנו, קל יותר לבנות איתו תקשורת שמבוססת על הקשבה, אמון ושיתוף פעולה.
אם הקושי המרכזי הוא סביב ההתנהגות של הכלב, התקשורת איתו או ההתנהלות של בני הבית סביבו, זה בדיוק המקום של אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב.
בתהליך אנחנו לומדים להבין את ההתנהגות ושפת הגוף של הכלב, לתקשר איתו, לשחק ולתרגל איתו ולבנות שגרה שמתאימה לכלב ולבני המשפחה.
ולפעמים, מתוך הקשר עם הכלב, עולים גם דברים שנוגעים לילד, להורה או למשפחה עצמה.
במקרים שבהם יש גם מטרה טיפולית, ולאחר שנבנה בסיס טוב של תקשורת עם הכלב, אפשר לקחת את הקשר הזה צעד נוסף ולשלב את הכלב המשפחתי בתוך התהליך הטיפולי.
בטיפול בעזרת הכלב שלכם, המטרה היא הילד, המבוגר או המשפחה, והכלב הופך לחלק מהתהליך. דרך מצבים אמיתיים שמתרחשים בקשר איתו אפשר לעבוד על תקשורת, גבולות, התמודדות עם תסכול, גמישות, שיתוף פעולה ותחושת מסוגלות.
"הוא לא מפסיק לנבוח."
"היא קופצת על כל מי שנכנס הביתה."
"בטיולים הוא מגיב לכל כלב שאנחנו פוגשים."
אלה משפטים שאני שומע לא מעט ממשפחות.
כשכלב עושה משהו שמפריע לנו, טבעי שנרצה לדעת איך לגרום להתנהגות להיפסק.
אבל לפני שאני שואל "איך מפסיקים את ההתנהגות?", אני מעדיף לשאול שאלה אחרת:
למה היא מתרחשת?
כי התנהגות של כלב לא מתרחשת בחלל ריק.
כדי להבין אותה כדאי להסתכל על הכלב עצמו, על שפת הגוף שלו, על הסביבה, על מה שקורה רגע לפני ההתנהגות וגם על מה שקורה מיד אחריה.
כשמתחילים לראות את התמונה המלאה, הרבה פעמים קל יותר להבין גם מה הכלב צריך מאיתנו ומה אפשר ללמד אותו לעשות אחרת.
ניקח לדוגמה נביחות.
שני כלבים יכולים לעמוד ליד החלון ולנבוח על אדם שעובר ברחוב, אבל הסיבה להתנהגות שלהם יכולה להיות שונה לגמרי.
כלב אחד אולי חושש מהאדם שמתקרב.
כלב אחר מתרגש מכל תנועה מחוץ לבית.
כלב שלישי כבר למד שכשהוא נובח ליד החלון, מישהו מבני הבית מגיע אליו.
ולפעמים כמה דברים מתרחשים יחד.
לכן המילה "נביחות" מתארת את מה שאנחנו רואים, אבל עדיין לא מספרת לנו למה הכלב נובח.
אותו הדבר נכון גם לגבי קפיצות, משיכה ברצועה, התרחקות, נהמות, קושי להירגע או התנהגויות אחרות שמעסיקות את המשפחה.
במקום למהר לתת להתנהגות כותרת, כדאי קודם להתבונן.
אחת הדרכים הטובות להבין התנהגות היא לבדוק מה התרחש ממש לפניה.
מי נכנס לחדר?
האם נשמע רעש?
האם התקרב כלב אחר?
האם מישהו ניסה לגעת בכלב?
האם הילד לקח צעצוע?
האם הכלב היה אחרי יום עמוס במיוחד?
לפעמים הפרטים הקטנים האלה משנים את כל התמונה.
כלב שנוהם כשמתקרבים אליו בזמן שהוא אוכל, למשל, נמצא בסיטואציה שונה מכלב שנוהם בזמן משחק.
וככל שאנחנו לומדים לזהות את ההקשר שבו ההתנהגות מופיעה, אנחנו יכולים להבין טוב יותר מה הכלב מתקשר לנו.
עוד לפני שהכלב נובח, קופץ או נוהם, פעמים רבות הגוף שלו כבר מספר לנו משהו.
אפשר להתבונן בתנועה שלו, במבט, במרחק שהוא בוחר לשמור, בדרך שבה הוא מתקרב או מתרחק ובשינויים שמופיעים בגוף שלו.
במקום להסתכל רק על ההתנהגות שמפריעה לנו, אני אוהב לשאול:
מה הכלב כולו אומר לי עכשיו?
כשאנחנו לומדים לקרוא טוב יותר את שפת הגוף שלו, אנחנו יכולים לזהות מוקדם יותר מתי הוא מרגיש בנוח, מתי הוא מתרגש, מתי הוא זקוק למרחב ומתי הסיטואציה מתחילה להיות מורכבת עבורו.
כתבתי על כך בהרחבה במאמר איך להבין את שפת הגוף של הכלב? ללמוד להקשיב למה שהכלב אומר לנו.
זה חלק שקל מאוד לפספס.
כלבים לומדים כל הזמן מהתוצאות של ההתנהגות שלהם.
נחזור לכלב שנובח על אדם שעובר ליד החלון.
הכלב נובח.
האדם ממשיך ללכת ונעלם.
אנחנו יודעים שהאדם כנראה היה ממשיך בדרכו בכל מקרה, אבל מבחינת הכלב יכול להיווצר קשר פשוט:
נבחתי והאדם התרחק.
בפעם הבאה שמישהו יעבור ליד הבית, הנביחה עשויה להופיע שוב.
או ניקח כלב שקופץ כשהמשפחה חוזרת הביתה.
אם בכל פעם שהוא קופץ הוא מקבל מיד מבט, מגע, דיבור או משחק, יכול להיות שהקפיצה הפכה עבורו לדרך יעילה להשיג את תשומת הלב שהוא רוצה.
אין כאן "כלב רע" או כלב שמנסה לעשות דווקא.
יש כאן התנהגות שלמדה להשיג עבורו משהו.
וזו נקודה חשובה מאוד, כי ברגע שאנחנו מבינים מה ההתנהגות מאפשרת לכלב להשיג, אפשר להתחיל לחשוב מה נרצה ללמד אותו לעשות במקום.
אם הכלב קופץ כדי ליצור איתנו קשר, אנחנו יכולים ללמד אותו דרך אחרת לקבל את תשומת הלב שלנו.
אם הוא נובח כדי להרחיק משהו שמפחיד אותו, נרצה קודם לעזור לו להרגיש בטוח יותר ולנהל את הסביבה בצורה שמתאימה לו.
אם הוא מושך ברצועה כדי להגיע למשהו שמעניין אותו, אפשר ללמד אותו כיצד להתקדם יחד איתנו בדרך אחרת.
המטרה היא להבין מה הכלב צריך או מנסה להשיג, ולבנות עבורו אפשרות אחרת שתוכל להצליח לו.
כאן בעיניי מתחילה תקשורת טובה עם כלב.
לא רק בשאלה איך לגרום לו להפסיק משהו, אלא גם בשאלה:
מה הייתי רוצה שילמד לעשות במקום, ואיך אני יכול לעזור לו להצליח בזה?
אפשר לקרוא על הגישה הזו בהרחבה במאמר הדרך לבניית תקשורת מיטבית עם הכלב בבית.
הכלב חי איתנו ולומד בתוך הבית שלנו.
התגובות שלנו הן חלק מהסביבה שלו.
נניח שהכלב נובח כשמישהו מגיע לדלת.
אחד מבני הבית קורא לו.
אחר מרים את הקול.
מישהו אחר מלטף אותו כדי להרגיע אותו.
והילדים רצים לדלת בהתלהבות.
הכלב פוגש בכל פעם תגובה אחרת לאותה סיטואציה.
כאשר בני הבית מבינים יחד מה קורה ומה הם רוצים ללמד את הכלב, קל יותר ליצור עבורו סביבה ברורה ועקבית.
זה לא אומר שהמשפחה "גרמה" להתנהגות של הכלב.
זה אומר שגם התגובות שלנו הן חלק מתהליך הלמידה שלו, ולכן יש לנו אפשרות להשפיע עליו.
כתבתי על הנושא הזה גם במאמר כשכל אחד בבית מגיב אחרת לכלב – איך זה משפיע על ההתנהגות שלו?.
לא כל התנהגות קשורה רק למה שקורה באותו רגע.
גם היום שעבר על הכלב משפיע עליו.
כמה הוא ישן?
איזו פעילות הייתה לו?
האם היו הרבה גירויים?
האם היו לו הזדמנויות לשחק, להריח, לחקור ולנוח?
האם התרחש לאחרונה שינוי בבית?
לפעמים כלב שמתקשה להירגע בערב מגיע לשעות האלה אחרי יום עמוס מאוד.
במקרה אחר, דווקא חסרה לו פעילות שמתאימה לצרכים שלו.
ולכן כשאני מנסה להבין התנהגות, אני לא מסתכל רק על הרגע שבו היא מופיעה.
אני רוצה להכיר גם את הכלב ואת החיים שלו.
כשפחד נמצא מאחורי ההתנהגות, ההבנה הזו חשובה במיוחד.
כלב שנובח על אדם זר, מתרחק מילד או מגיב לכלבים בטיול יכול לעשות זאת משום שהסיטואציה קשה עבורו.
במקרה כזה המטרה שלנו היא ליצור עבורו תנאים שבהם הוא מסוגל להתמודד, לאפשר לו מרחק כשהוא זקוק לו ולבנות בהדרגה חוויות שבהן הוא יכול להרגיש בטוח יותר.
כאן שפת הגוף והיכולת שלנו לזהות את הרגע שבו הכלב מתחיל להרגיש לא בנוח הן משמעותיות מאוד.
כשאנחנו מקשיבים מוקדם יותר, אנחנו יכולים לעזור לו לפני שהוא צריך להגיב בעוצמה גדולה יותר.
יש עוד דבר שחשוב לזכור.
אם כלב מתחיל פתאום להתנהג בצורה שלא אופיינית לו, כדאי לבדוק גם מה השתנה.
כאב, אי־נוחות או שינוי במצב הבריאותי יכולים להשפיע על ההתנהגות.
כלב שהיה רגוע בזמן מגע ופתאום מתחיל להתרחק או לנהום, כלב שמתקשה פתאום לקום או כל שינוי התנהגותי משמעותי שמופיע ללא סיבה ברורה הם מצבים שבהם כדאי להתייעץ גם עם וטרינר.
ההתנהגות היא מידע.
וכדאי להקשיב לה.
הקשר בין ילדים לכלבים יכול להיות קשר נפלא, אבל האחריות על ניהול הקשר הזה היא שלנו, המבוגרים.
אפשר ללמד ילדים להתבונן בכלב ולשאול:
הוא רוצה עכשיו לשחק?
הוא מתקרב או מתרחק?
הוא רוצה ליטוף?
מה קורה כשאני מפסיק ללטף?
איפה הוא בוחר לנוח?
כך הילד לא לומד רק "מה מותר ומה אסור לעשות עם הכלב".
הוא לומד להתבונן במי שנמצא מולו, לזהות גבולות ולהתאים את הדרך שבה הוא מתקשר.
ובעיניי, יש בזה הרבה מעבר לתקשורת עם כלבים.
אני מאמין שלפעמים הכלב יכול לשקף לנו משהו ממה שקורה בבית ובקשר שלנו איתו.
לא כל התנהגות של הכלב קשורה בהכרח למה שקורה במשפחה, אבל החיים המשותפים איתו והדרך שבה אנחנו מגיבים אליו יכולים לספר לנו לא מעט גם על התקשורת בינינו.
האם כולנו מבקשים ממנו דברים בצורה דומה?
האם ברור לנו מה אנחנו רוצים ללמד?
האם אנחנו מזהים מתי קשה לו?
איך אנחנו מגיבים כשהוא לא עושה את מה שתכננו?
ומה קורה לנו כשאנחנו מתוסכלים?
לפעמים ההתנהגות של הכלב מזמינה אותנו לעצור ולהתבונן לא רק בו, אלא גם בדרך שבה אנחנו מתקשרים, מגיבים ופועלים יחד כמשפחה.
ובתוך ההתבוננות הזו יכולות להיווצר הזדמנויות ליותר בהירות, סבלנות, הקשבה ושיתוף פעולה.
זה אחד הדברים שאני אוהב במיוחד במפגש עם משפחות והכלב שלהן.
כשכלב עושה משהו שמאתגר אותנו, טבעי לרצות שההתנהגות תיפסק.
אבל לפעמים דווקא השאלה "למה הכלב מתנהג ככה?" היא זו שמאפשרת לנו להתחיל ליצור שינוי.
להתבונן במה שקורה לפני ההתנהגות.
להקשיב לשפת הגוף.
לבדוק מה הכלב לומד מהתגובה שלנו.
להכיר את השגרה והצרכים שלו.
ולשאול מה אנחנו רוצים ללמד אותו לעשות במקום.
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את הכלב שנמצא מולנו, קל יותר לבנות איתו תקשורת שמבוססת על הקשבה, אמון ושיתוף פעולה.
אם הקושי המרכזי הוא סביב ההתנהגות של הכלב, התקשורת איתו או ההתנהלות של בני הבית סביבו, זה בדיוק המקום של אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב.
בתהליך אנחנו לומדים להבין את ההתנהגות ושפת הגוף של הכלב, לתקשר איתו, לשחק ולתרגל איתו ולבנות שגרה שמתאימה לכלב ולבני המשפחה.
ולפעמים, מתוך הקשר עם הכלב, עולים גם דברים שנוגעים לילד, להורה או למשפחה עצמה.
במקרים שבהם יש גם מטרה טיפולית, ולאחר שנבנה בסיס טוב של תקשורת עם הכלב, אפשר לקחת את הקשר הזה צעד נוסף ולשלב את הכלב המשפחתי בתוך התהליך הטיפולי.
בטיפול בעזרת הכלב שלכם, המטרה היא הילד, המבוגר או המשפחה, והכלב הופך לחלק מהתהליך. דרך מצבים אמיתיים שמתרחשים בקשר איתו אפשר לעבוד על תקשורת, גבולות, התמודדות עם תסכול, גמישות, שיתוף פעולה ותחושת מסוגלות.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital