יש ילדים שבבית מדברים בחופשיות, מצחיקים, יוזמים ומביעים את עצמם, אבל כשהם נמצאים עם ילדים אחרים משהו משתנה.
פתאום לוקח להם יותר זמן להצטרף. הם מחכים שמישהו אחר ייזום, מתקשים להביע את דעתם או מעדיפים להתבונן מהצד לפני שהם מרגישים מספיק בנוח להשתתף.
לפעמים ההורים רואים את הילד שהם מכירים בבית ותוהים: איך אפשר לעזור לו להביא יותר מעצמו גם כשהוא נמצא בחברה?
בעיניי, השאלה הזו מתחילה בביטחון.
ביטחון חברתי הוא התחושה שאני יכול להיות אני גם כשאני נמצא עם אחרים.
שיש מקום למה שאני חושב ומרגיש, שאני יכול להביע רצון, להציע רעיון, להצטרף לפעילות, להגיד כשמשהו מתאים לי וגם להציב גבול כשצריך.
כל ילד מביא איתו אופי וקצב משלו. יש ילדים שנכנסים למקום חדש ומיד מתחברים, ויש ילדים שצריכים קודם להתבונן, להכיר ולהרגיש בטוחים.
המטרה היא לא להפוך ילד שקט לילד מוחצן. המטרה היא לעזור לו להרגיש מספיק בטוח כדי להביא את עצמו לתוך הקשר בדרך שמתאימה לו.
ביטחון נבנה מתוך התנסות.
ילד שמציע משחק וילד אחר מצטרף אליו חווה משהו חשוב.
ילדה שמביעה את דעתה ומגלה שמקשיבים לה מקבלת עוד חוויה שמחזקת אותה.
גם התמודדות עם מצב שלא התפתח בדיוק כפי שקיווינו יכולה להפוך ללמידה: אפשר לנסות שוב, לבחור דרך אחרת, להבין טוב יותר את הסיטואציה ולהמשיך הלאה.
כל חוויה כזו מצטרפת לקודמתה ובונה בהדרגה תחושת מסוגלות:
אני יכול ליצור קשר. יש לי מה להביא. אני יכול להתמודד גם עם מצבים חברתיים חדשים.
אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו הוא את התחושה שאנחנו רואים את הכוחות שלהם גם כשהם עצמם עדיין מתקשים לראות אותם.
אפשר לשים לב להתקדמות ולרגעים הקטנים שמתרחשים בדרך:
"היה לך חשוב להגיד מה אתה רוצה והצלחת לעשות את זה."
"ראיתי שלקח לך קצת זמן, ואז מצאת דרך להצטרף."
"שמת לב שהוא רצה משהו אחר והצלחתם למצוא משהו שמתאים לשניכם."
כך אנחנו מפנים את תשומת הלב ליכולות שהילד כבר מפעיל ועוזרים לו לזהות אותן בעצמו.
אפשר גם ליצור הזדמנויות חברתיות שמתאימות לקצב שלו. עבור ילד אחד מפגש עם חבר אחד יכול להיות מקום מצוין להתנסות, ואצל ילד אחר דווקא פעילות משותפת סביב תחום שהוא אוהב יכולה להקל על יצירת הקשר.
כשאנחנו רוצים לחזק ביטחון, חשוב שהילד יוכל לחוות את עצמו מצליח בתוך הסיטואציה עצמה.
לא מדובר רק בתוצאה. עצם הניסיון, היוזמה, ההתמודדות והיכולת להישאר בתוך המצב הם חלק מעקומת ההתפתחות.
ככל שהילד צובר יותר חוויות שבהן הוא מגלה שהוא מסוגל להתמודד, כך נבנית אצלו בהדרגה תמונה רחבה יותר של היכולות שלו.
וזה אחד הדברים שאני רואה גם בתהליכים טיפוליים: לפעמים שינוי משמעותי מתחיל דווקא מרגע קטן שבו הילד מגלה על עצמו משהו חדש.
התקשורת עם כלבים יוצרת הרבה הזדמנויות להתנסות בדיוק בדברים האלה.
כדי ליצור קשר עם כלב אנחנו לומדים להתבונן בו, לקרוא את שפת הגוף שלו, להבין מה נעים לו, להיות ברורים בדרך שבה אנחנו פונים אליו וגם לכבד את הגבולות שלו.
ובתוך הקשר הזה הילד פוגש גם את עצמו.
מה קורה כשאני רוצה שהכלב יתקרב והוא בוחר להתרחק?
איך אני מביע את הרצון שלי בצורה ברורה?
איך אני מגיב כשמשהו לא מצליח בפעם הראשונה?
ומה קורה כשאני משנה את הדרך שבה אני פונה אליו ופתאום מצליח ליצור איתו קשר?
התגובות של הכלב מאפשרות לילד ללמוד מתוך חוויה, לנסות שוב ולגלות שיש לו יכולת להשפיע, לתקשר וליצור קשר.
כאן נפתחת אפשרות נוספת.
קבוצה קטנה וקבועה מאפשרת לילדים לתרגל מיומנויות חברתיות בתוך קשרים אמיתיים.
הכלבים והפעילות המשותפת יוצרים מוקד עניין טבעי. הילדים יכולים לעבוד יחד במשימה, להציע רעיונות, לבקש עזרה, להקשיב, להתמודד עם דעות שונות ולחוות הצלחות משותפות.
עבור ילד שמרגיש פחות בטוח במצבים חברתיים, הפעילות עם הכלבים יכולה לאפשר לקשר עם הילדים האחרים להתפתח מתוך עשייה משותפת.
ובהדרגה, חוויה אחרי חוויה, הילד יכול לגלות שיש לו מקום בתוך הקבוצה ושיש לו הרבה מה להביא אליה.
ביטחון חברתי מתפתח לאורך זמן ומתוך חוויות של קשר, מסוגלות ושייכות.
כשאנחנו מאפשרים לילד להתקדם בקצב שמתאים לו, נותנים מקום לאופי שלו ומחזקים את היכולת שלו לראות את הכוחות שכבר קיימים בו, אנחנו עוזרים לו לבנות בסיס שילך איתו גם למפגשים החברתיים הבאים.
ולפעמים, מרחב קטן, קבוע ובטוח שבו אפשר להתנסות שוב ושוב הוא בדיוק המקום שבו התהליך הזה יכול לצמוח.
רוצים לקרוא עוד על האפשרות הקבוצתית?
אפשר לקרוא במאמר: איך קבוצה חברתית בעזרת כלבים יכולה לעזור לילדים ליצור קשרים?
ואפשר גם לקרוא על קבוצות חברתיות לילדים עם כלבים וללמוד כיצד הקבוצות מתקיימות ולמי הן יכולות להתאים.
יש ילדים שבבית מדברים בחופשיות, מצחיקים, יוזמים ומביעים את עצמם, אבל כשהם נמצאים עם ילדים אחרים משהו משתנה.
פתאום לוקח להם יותר זמן להצטרף. הם מחכים שמישהו אחר ייזום, מתקשים להביע את דעתם או מעדיפים להתבונן מהצד לפני שהם מרגישים מספיק בנוח להשתתף.
לפעמים ההורים רואים את הילד שהם מכירים בבית ותוהים: איך אפשר לעזור לו להביא יותר מעצמו גם כשהוא נמצא בחברה?
בעיניי, השאלה הזו מתחילה בביטחון.
ביטחון חברתי הוא התחושה שאני יכול להיות אני גם כשאני נמצא עם אחרים.
שיש מקום למה שאני חושב ומרגיש, שאני יכול להביע רצון, להציע רעיון, להצטרף לפעילות, להגיד כשמשהו מתאים לי וגם להציב גבול כשצריך.
כל ילד מביא איתו אופי וקצב משלו. יש ילדים שנכנסים למקום חדש ומיד מתחברים, ויש ילדים שצריכים קודם להתבונן, להכיר ולהרגיש בטוחים.
המטרה היא לא להפוך ילד שקט לילד מוחצן. המטרה היא לעזור לו להרגיש מספיק בטוח כדי להביא את עצמו לתוך הקשר בדרך שמתאימה לו.
ביטחון נבנה מתוך התנסות.
ילד שמציע משחק וילד אחר מצטרף אליו חווה משהו חשוב.
ילדה שמביעה את דעתה ומגלה שמקשיבים לה מקבלת עוד חוויה שמחזקת אותה.
גם התמודדות עם מצב שלא התפתח בדיוק כפי שקיווינו יכולה להפוך ללמידה: אפשר לנסות שוב, לבחור דרך אחרת, להבין טוב יותר את הסיטואציה ולהמשיך הלאה.
כל חוויה כזו מצטרפת לקודמתה ובונה בהדרגה תחושת מסוגלות:
אני יכול ליצור קשר. יש לי מה להביא. אני יכול להתמודד גם עם מצבים חברתיים חדשים.
אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו הוא את התחושה שאנחנו רואים את הכוחות שלהם גם כשהם עצמם עדיין מתקשים לראות אותם.
אפשר לשים לב להתקדמות ולרגעים הקטנים שמתרחשים בדרך:
"היה לך חשוב להגיד מה אתה רוצה והצלחת לעשות את זה."
"ראיתי שלקח לך קצת זמן, ואז מצאת דרך להצטרף."
"שמת לב שהוא רצה משהו אחר והצלחתם למצוא משהו שמתאים לשניכם."
כך אנחנו מפנים את תשומת הלב ליכולות שהילד כבר מפעיל ועוזרים לו לזהות אותן בעצמו.
אפשר גם ליצור הזדמנויות חברתיות שמתאימות לקצב שלו. עבור ילד אחד מפגש עם חבר אחד יכול להיות מקום מצוין להתנסות, ואצל ילד אחר דווקא פעילות משותפת סביב תחום שהוא אוהב יכולה להקל על יצירת הקשר.
כשאנחנו רוצים לחזק ביטחון, חשוב שהילד יוכל לחוות את עצמו מצליח בתוך הסיטואציה עצמה.
לא מדובר רק בתוצאה. עצם הניסיון, היוזמה, ההתמודדות והיכולת להישאר בתוך המצב הם חלק מעקומת ההתפתחות.
ככל שהילד צובר יותר חוויות שבהן הוא מגלה שהוא מסוגל להתמודד, כך נבנית אצלו בהדרגה תמונה רחבה יותר של היכולות שלו.
וזה אחד הדברים שאני רואה גם בתהליכים טיפוליים: לפעמים שינוי משמעותי מתחיל דווקא מרגע קטן שבו הילד מגלה על עצמו משהו חדש.
התקשורת עם כלבים יוצרת הרבה הזדמנויות להתנסות בדיוק בדברים האלה.
כדי ליצור קשר עם כלב אנחנו לומדים להתבונן בו, לקרוא את שפת הגוף שלו, להבין מה נעים לו, להיות ברורים בדרך שבה אנחנו פונים אליו וגם לכבד את הגבולות שלו.
ובתוך הקשר הזה הילד פוגש גם את עצמו.
מה קורה כשאני רוצה שהכלב יתקרב והוא בוחר להתרחק?
איך אני מביע את הרצון שלי בצורה ברורה?
איך אני מגיב כשמשהו לא מצליח בפעם הראשונה?
ומה קורה כשאני משנה את הדרך שבה אני פונה אליו ופתאום מצליח ליצור איתו קשר?
התגובות של הכלב מאפשרות לילד ללמוד מתוך חוויה, לנסות שוב ולגלות שיש לו יכולת להשפיע, לתקשר וליצור קשר.
כאן נפתחת אפשרות נוספת.
קבוצה קטנה וקבועה מאפשרת לילדים לתרגל מיומנויות חברתיות בתוך קשרים אמיתיים.
הכלבים והפעילות המשותפת יוצרים מוקד עניין טבעי. הילדים יכולים לעבוד יחד במשימה, להציע רעיונות, לבקש עזרה, להקשיב, להתמודד עם דעות שונות ולחוות הצלחות משותפות.
עבור ילד שמרגיש פחות בטוח במצבים חברתיים, הפעילות עם הכלבים יכולה לאפשר לקשר עם הילדים האחרים להתפתח מתוך עשייה משותפת.
ובהדרגה, חוויה אחרי חוויה, הילד יכול לגלות שיש לו מקום בתוך הקבוצה ושיש לו הרבה מה להביא אליה.
ביטחון חברתי מתפתח לאורך זמן ומתוך חוויות של קשר, מסוגלות ושייכות.
כשאנחנו מאפשרים לילד להתקדם בקצב שמתאים לו, נותנים מקום לאופי שלו ומחזקים את היכולת שלו לראות את הכוחות שכבר קיימים בו, אנחנו עוזרים לו לבנות בסיס שילך איתו גם למפגשים החברתיים הבאים.
ולפעמים, מרחב קטן, קבוע ובטוח שבו אפשר להתנסות שוב ושוב הוא בדיוק המקום שבו התהליך הזה יכול לצמוח.
רוצים לקרוא עוד על האפשרות הקבוצתית?
אפשר לקרוא במאמר: איך קבוצה חברתית בעזרת כלבים יכולה לעזור לילדים ליצור קשרים?
ואפשר גם לקרוא על קבוצות חברתיות לילדים עם כלבים וללמוד כיצד הקבוצות מתקיימות ולמי הן יכולות להתאים.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital