תפריט
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
כשכלב חי איתנו בבית, נוצרת מערכת יחסים.
אנחנו לומדים להכיר אותו והוא לומד להכיר אותנו. הוא לומד את השגרה שלנו, את התגובות שלנו, מה גורם לנו להתייחס אליו ואילו התנהגויות עוזרות לו להשיג את הדברים שהוא רוצה וצריך.
במקביל, גם אנחנו לומדים אותו: ממה הוא נהנה, מה מרגיע אותו, מה מרגש אותו, מתי הוא מבקש קרבה ומתי הוא זקוק למרחב.
מבחינתי, כאן מתחילה תקשורת טובה עם כלב.
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר מה הכלב אומר לנו ומה הוא לומד מהתגובות שלנו, קל לנו יותר ללמד אותו כיצד להתנהל בתוך החיים המשותפים שלנו.
וזה חשוב במיוחד כשכלב חי בתוך משפחה, שבה לכל אחד יש אופי אחר, ציפיות אחרות ודרך אחרת לתקשר איתו.
אחד הדברים הראשונים שאני עושה כשמשפחה פונה אליי הוא לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות של הכלב.
אם הוא קופץ, נובח, מושך, לוקח חפצים או מתקשה להירגע, אני רוצה להבין מה קורה לפני ההתנהגות, מה הכלב מנסה להשיג באמצעותה ומה קורה מיד אחריה.
כלבים לומדים כל הזמן מתוך מה שקורה סביבם ובעיקר מתוך מה שמצליח להם.
אם התנהגות מסוימת מביאה לכלב תשומת לב, משחק, אוכל, מרחק ממשהו שמלחיץ אותו או דבר אחר שהוא רוצה, יש סיכוי שהוא ינסה אותה שוב.
לכן אחת השאלות החשובות היא:
מה אנחנו רוצים שהכלב יעשה במקום, ואיך נוכל לעזור לו לגלות שההתנהגות הזאת משתלמת עבורו?
דוגמה מצוינת לכך היא כלב שקופץ עלינו כשאנחנו חוזרים הביתה.
קפיצה בזמן מפגש היא התנהגות טבעית עבור כלבים רבים. הכלב מתרגש לקראתנו ורוצה להתקרב לפנים שלנו, ליצור קשר ולקבל את תשומת הלב שלנו. מבחינתו, זו יכולה להיות פשוט הדרך שלו להגיד שלום.
אם אנחנו רוצים ללמד אותו להגיד שלום בדרך שתהיה נעימה יותר עבורנו, כדאי קודם להבין מה הוא מחפש.
כשהכלב קופץ, אפשר להסיט ממנו את המבט כך שלא יקבל את המפגש הקרוב עם הפנים ובעיקר עם העיניים שלנו, ולהזיז את הידיים הצידה.
אני מעדיף שלא להוריד את הכלב בעזרת הידיים. מבחינתו, המגע הזה יכול להפוך בקלות לחלק מהאינטראקציה ואפילו למשחק, וכך בלי שהתכוונו אנחנו עלולים לעודד דווקא את ההתנהגות שרצינו לשנות.
ברגע שהכלב מפסיק לקפוץ וניגש בצורה רגועה יותר, אפשר להתכופף אליו, ליצור איתו קשר ולהעניק לו את תשומת הלב שחיפש.
וכאן מתרחשת הלמידה:
כשהוא ניגש אלינו בצורה רגועה, הוא מקבל את המבט, הקרבה והיחס שרצה.
כשהתגובה שלנו ברורה ועקבית, הכלב יכול ללמוד שזו הדרך שכדאי לו לבחור כדי להגיד שלום.
זו דוגמה לעיקרון שמלווה אותי בעבודה עם כלבים ומשפחות: במקום להתמקד רק בהתנהגות שאנחנו רוצים שתיפסק, אנחנו מחפשים את ההתנהגות שאנחנו רוצים ללמד ומחזקים אותה.
תקשורת היא כמובן דו־כיוונית.
אנחנו רוצים שהכלב יבין אותנו, אבל חשוב לא פחות שאנחנו נלמד להבין אותו.
כלבים מתקשרים איתנו כל הזמן באמצעות שפת הגוף שלהם.
המבט, האוזניים, הזנב, תנוחת הגוף, קצב התנועה, המרחק שהם בוחרים מאיתנו, התקרבות והתרחקות יכולים לתת לנו מידע על מה שהם מרגישים ועל מה שנעים או פחות נעים להם באותו רגע.
כשאנחנו מתחילים להתבונן בסימנים האלה, אנחנו יכולים להגיב מוקדם יותר ולהתאים את ההתנהלות שלנו לכלב שנמצא מולנו.
זה חשוב במיוחד בקשר בין ילדים לכלבים.
ילד יכול מאוד לרצות לחבק את הכלב, למשל, בעוד שהכלב מנסה להתרחק. ברגע שאנחנו מלמדים את הילד להתבונן ולשאול "מה הכלב אומר לי עכשיו?", אנחנו מלמדים אותו משהו הרבה יותר רחב מאיך להתנהג ליד כלב.
אנחנו מלמדים הקשבה, התבוננות וכבוד לגבולות של האחר.
אחד הדברים שאני אוהב בכלבים הוא השונות ביניהם.
יש כלבים שאוהבים משחקי כדור, אחרים מעדיפים חיפוש והרחה. יש כאלה שנהנים מאוד ממגע ויש כאלה שיבחרו להתקרב לזמן קצר ואז לקחת מרחק. יש כלבים שמתחברים מהר לאנשים חדשים ואחרים שזקוקים לזמן.
תקשורת טובה מתחילה בהיכרות עם הכלב שנמצא אצלנו בבית.
מה הוא אוהב?
ממה הוא נהנה?
מה גורם לו להתרגש?
מה עוזר לו להירגע?
מתי הוא מבקש קשר ומתי הוא מבקש מרחב?
ככל שאנחנו מכירים את ההעדפות שלו, קל יותר לבנות איתו קשר שמתאים גם לו וגם לנו.
הרבה מהתקשורת שלנו עם כלבים מתרחשת דווקא ברגעים שבהם משהו מפריע לנו.
"רד."
"עזוב."
"אל תיקח."
"אל תקפוץ."
אבל עבור הכלב, הרבה יותר קל ללמוד כאשר אנחנו מראים לו איזו התנהגות כן תוביל אותו למה שהוא רוצה.
אם אנחנו רוצים שהוא ישכב במקום מסוים בזמן שאנחנו אוכלים, אפשר ללמד אותו שלהגיע למקום ולהישאר בו מוביל לדברים טובים.
אם הוא רוצה לשחק, אפשר ללמד אותו איזו דרך להזמין אותנו למשחק כן תגרום לנו להצטרף.
ואם הוא מחזיק חפץ שאנחנו רוצים לקבל ממנו, אפשר ללמד אותו ששחרור החפץ מוביל למשהו טוב עבורו.
כשהכלב מבין מה כן עובד, החיים המשותפים הופכים ברורים יותר עבורו.
בתוך משפחה יש כמה אנשים, ולפעמים לכל אחד יש כללים אחרים.
אחד מאפשר לכלב לעלות על הספה והשני מוריד אותו.
אחד משחק איתו כשהוא קופץ והשני מתעלם.
אחד נותן לו אוכל ליד השולחן והשני מצפה ממנו לא לבקש.
מבחינת הכלב, הוא פשוט לומד מה עובד מול כל אדם ובכל מצב.
לכן חלק חשוב מבניית תקשורת טובה הוא שגם בני המשפחה ידברו ביניהם ויחליטו מה מתאים להם.
אין צורך שכל דבר בבית יתנהל בצורה נוקשה, אבל ככל שהמסרים המרכזיים ברורים ועקביים יותר, קל יותר לכלב להבין מה מצופה ממנו.
על הנושא הזה אפשר לקרוא בהרחבה במאמר "כשכל אחד בבית מגיב אחרת לכלב – איך זה משפיע על ההתנהגות שלו?"
ילדים יכולים להיות שותפים נפלאים בקשר עם הכלב.
הם יכולים לשחק איתו, ללמוד את שפת הגוף שלו, להשתתף בטיולים ובטיפול בו, ללמד אותו פעולות ולגלות איך ההתנהגות שלהם משפיעה על התגובה שלו.
אבל האחריות הכוללת על הכלב נשארת אצל המבוגרים.
אני חושב שזו נקודה חשובה במיוחד, משום שהרבה משפחות מביאות כלב אחרי שהילדים מבטיחים שהם "יעשו הכול".
ההתלהבות אמיתית, אבל ילדים הם ילדים. מידת האחריות שהם יכולים לקחת משתנה בהתאם לגיל, לאופי ולתקופה שבה הם נמצאים.
במקום להפוך את הטיפול בכלב למקור קבוע למאבקים, אפשר למצוא לכל ילד דרכים שמתאימות לו להיות שותף.
אפשר לקרוא על כך בהרחבה במאמר "הילדים לא מטפלים בכלב – מה אפשר לעשות?"
משחק הוא אחת הדרכים הטובות ביותר לבנות תקשורת עם כלב.
דרך משחק אנחנו יכולים ללמוד המון אחד על השני.
אנחנו מגלים מה הכלב אוהב, מתי הוא מתרגש, איך הוא מבקש להמשיך, מתי הוא זקוק להפסקה ואיך אפשר ליצור שיתוף פעולה.
אפשר גם להשתמש במשחק כדי ללמד פעולות שימושיות בחיי היום־יום.
אבל מבחינתי, הערך הגדול ביותר של המשחק הוא הקשר עצמו.
כשאנחנו עושים עם הכלב דברים ששנינו נהנים מהם, אנחנו בונים היסטוריה של חוויות משותפות טובות. והקשר הזה הופך לבסיס שממנו הרבה יותר קל ללמוד ולעבוד יחד.
תקשורת טובה עם כלב כוללת גם גבולות.
הכלב חי בעולם האנושי שלנו ויש דברים שאנחנו צריכים ללמד אותו כדי שהחיים המשותפים יהיו נעימים ובטוחים.
במקביל, גם לכלב יש גבולות.
יש רגעים שבהם הוא רוצה לנוח, דברים שפחות נעימים לו ומצבים שבהם הוא זקוק למרחב.
בעיניי, מערכת יחסים טובה נוצרת כשאנחנו מצליחים להחזיק את שני הדברים יחד: ללמד את הכלב את הגבולות הדרושים לחיים בבית, ובמקביל ללמוד לזהות ולכבד את הגבולות שלו.
כשגור חדש מגיע למשפחה, אנחנו מקבלים הזדמנות להתחיל לבנות את התקשורת הזאת מהיום הראשון.
הגור עדיין לומד את העולם, את הבית ואת האנשים שחיים בו. הרבה מההתנהגויות שמאתגרות משפחות בתקופה הזאת, כמו נשיכות משחק, עשיית צרכים בבית, קפיצות או חוסר שקט, הן חלק מתהליך הלמידה וההתפתחות שלו.
ככל שנבין טוב יותר את השלב שבו הוא נמצא ונעזור לו ללמוד את החיים בבית בצורה נעימה וברורה, יהיה לנו קל יותר לבנות בסיס טוב להמשך.
אם הצטרף אליכם לאחרונה גור, הכנתי מדריך מפורט על "גור חדש בבית: איך להתכונן לימים הראשונים ולבנות התחלה טובה".
גם עם כלב בוגר אפשר לבנות תקשורת חדשה ולשנות הרגלים.
כלב בוגר שמגיע למשפחה מגיע עם היסטוריה, הרגלים וחוויות שאנחנו לא תמיד מכירים.
גם הוא צריך זמן להכיר אותנו וגם אנחנו צריכים זמן להכיר אותו.
בתקופה הראשונה חשוב לאפשר לו להסתגל בקצב שלו, ללמוד את שפת הגוף שלו ולהכיר בהדרגה מה נעים לו, מה מעורר בו חשש ואילו חוויות והרגלים הוא מביא איתו לבית החדש.
אם אימצתם לאחרונה כלב בוגר, כתבתי מדריך מפורט על "כלב בוגר חדש בבית: איך לעזור לו להסתגל ולבנות התחלה טובה".
בעבודה שלי עם משפחות אני רואה שוב ושוב שהתקשורת עם הכלב יכולה לפתוח הזדמנות להתבונן גם בדרך שבה אנחנו מתקשרים זה עם זה.
מי ממהר להתערב?
מי מצליח לחכות?
איך אנחנו מגיבים כשמשהו לא קורה כפי שתכננו?
איך אנחנו מבקשים משהו?
ומה קורה כשמישהו אחר בבית בוחר דרך שונה משלנו?
לפעמים הכלב יכול גם לשקף לנו משהו ממה שקורה בבית ובקשר שלנו איתו.
התגובות שלו, הדרך שבה בני הבית מתקשרים איתו והמצבים שנוצרים סביבו מאפשרים לנו לעצור ולהתבונן. לא רק במה שהכלב עושה, אלא גם בדרך שבה אנחנו מגיבים ופועלים יחד כמשפחה.
וכשיש ילדים בבית, הרגעים האלה יכולים ליצור הזדמנויות משמעותיות לתקשורת, הקשבה, התמודדות עם תסכול, גבולות ושיתוף פעולה.
זו בדיוק התפיסה שעומדת מאחורי אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב.
בתהליך אני מלווה את בני המשפחה יחד עם הכלב שכבר חי בבית.
אנחנו לומדים להכיר את שפת הגוף והצרכים שלו, להבין טוב יותר את ההתנהגות שלו, לשחק ולתרגל איתו, ללמד פעולות שיעזרו בחיי היום־יום ולבנות שגרה שמתאימה לכלב ולבני המשפחה.
הילדים יכולים להיות חלק מהתהליך בהתאם לגילם, ליכולות שלהם ולקשר שלהם עם הכלב, וההורים מקבלים כלים לתווך את הקשר וליצור כיוון משפחתי משותף.
המטרה היא לבנות תקשורת שמאפשרת לכלב ולמשפחה להבין טוב יותר זה את זה וליהנות יותר מהחיים המשותפים.
למידע נוסף על אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב
לפעמים, לצד הרצון לשפר את החיים עם הכלב, יש גם מטרה שקשורה לילד, למבוגר או למשפחה עצמה.
לאחר שנבנה בסיס טוב של תקשורת עם הכלב, אפשר במקרים המתאימים להמשיך לטיפול בעזרת הכלב שלכם.
כאן המטרה משתנה: הקשר והתקשורת עם הכלב כבר אינם המטרה המרכזית, אלא הופכים לחלק מהתהליך הטיפולי.
דרך משחק, תרגול ופעילויות משותפות עם הכלב אפשר ליצור מצבים אמיתיים של תקשורת, גבולות, גמישות, התמודדות עם תסכול ושיתוף פעולה, ולשים זרקור על העוצמות והיכולות של הילד או בני המשפחה.
למידע נוסף על טיפול בעזרת הכלב שלכם
החיים עם כלב כוללים הרבה יותר מללמד אותו פעולות.
אנחנו בונים איתו מערכת יחסים.
אנחנו לומדים להבין מה הוא אומר לנו, מלמדים אותו מה אנחנו מבקשים ממנו, מגלים מה הוא אוהב, מציבים גבולות, משחקים, מתמודדים עם רגעים מאתגרים וצוברים יחד חוויות טובות.
וככל שהתקשורת בינינו ברורה יותר, קל יותר גם לכלב וגם לנו להבין אחד את השני.
וכשאנחנו לומדים להבין טוב יותר את הכלב שלנו, אנחנו יכולים לפעמים להבין טוב יותר גם את הדרך שבה אנחנו מתקשרים כמשפחה.
אם אתם רוצים לבנות עם הכלב שלכם תקשורת ברורה יותר ושגרה שמתאימה לכל בני הבית, תוכלו לקרוא עוד על אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב.
כשכלב חי איתנו בבית, נוצרת מערכת יחסים.
אנחנו לומדים להכיר אותו והוא לומד להכיר אותנו. הוא לומד את השגרה שלנו, את התגובות שלנו, מה גורם לנו להתייחס אליו ואילו התנהגויות עוזרות לו להשיג את הדברים שהוא רוצה וצריך.
במקביל, גם אנחנו לומדים אותו: ממה הוא נהנה, מה מרגיע אותו, מה מרגש אותו, מתי הוא מבקש קרבה ומתי הוא זקוק למרחב.
מבחינתי, כאן מתחילה תקשורת טובה עם כלב.
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר מה הכלב אומר לנו ומה הוא לומד מהתגובות שלנו, קל לנו יותר ללמד אותו כיצד להתנהל בתוך החיים המשותפים שלנו.
וזה חשוב במיוחד כשכלב חי בתוך משפחה, שבה לכל אחד יש אופי אחר, ציפיות אחרות ודרך אחרת לתקשר איתו.
אחד הדברים הראשונים שאני עושה כשמשפחה פונה אליי הוא לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות של הכלב.
אם הוא קופץ, נובח, מושך, לוקח חפצים או מתקשה להירגע, אני רוצה להבין מה קורה לפני ההתנהגות, מה הכלב מנסה להשיג באמצעותה ומה קורה מיד אחריה.
כלבים לומדים כל הזמן מתוך מה שקורה סביבם ובעיקר מתוך מה שמצליח להם.
אם התנהגות מסוימת מביאה לכלב תשומת לב, משחק, אוכל, מרחק ממשהו שמלחיץ אותו או דבר אחר שהוא רוצה, יש סיכוי שהוא ינסה אותה שוב.
לכן אחת השאלות החשובות היא:
מה אנחנו רוצים שהכלב יעשה במקום, ואיך נוכל לעזור לו לגלות שההתנהגות הזאת משתלמת עבורו?
דוגמה מצוינת לכך היא כלב שקופץ עלינו כשאנחנו חוזרים הביתה.
קפיצה בזמן מפגש היא התנהגות טבעית עבור כלבים רבים. הכלב מתרגש לקראתנו ורוצה להתקרב לפנים שלנו, ליצור קשר ולקבל את תשומת הלב שלנו. מבחינתו, זו יכולה להיות פשוט הדרך שלו להגיד שלום.
אם אנחנו רוצים ללמד אותו להגיד שלום בדרך שתהיה נעימה יותר עבורנו, כדאי קודם להבין מה הוא מחפש.
כשהכלב קופץ, אפשר להסיט ממנו את המבט כך שלא יקבל את המפגש הקרוב עם הפנים ובעיקר עם העיניים שלנו, ולהזיז את הידיים הצידה.
אני מעדיף שלא להוריד את הכלב בעזרת הידיים. מבחינתו, המגע הזה יכול להפוך בקלות לחלק מהאינטראקציה ואפילו למשחק, וכך בלי שהתכוונו אנחנו עלולים לעודד דווקא את ההתנהגות שרצינו לשנות.
ברגע שהכלב מפסיק לקפוץ וניגש בצורה רגועה יותר, אפשר להתכופף אליו, ליצור איתו קשר ולהעניק לו את תשומת הלב שחיפש.
וכאן מתרחשת הלמידה:
כשהוא ניגש אלינו בצורה רגועה, הוא מקבל את המבט, הקרבה והיחס שרצה.
כשהתגובה שלנו ברורה ועקבית, הכלב יכול ללמוד שזו הדרך שכדאי לו לבחור כדי להגיד שלום.
זו דוגמה לעיקרון שמלווה אותי בעבודה עם כלבים ומשפחות: במקום להתמקד רק בהתנהגות שאנחנו רוצים שתיפסק, אנחנו מחפשים את ההתנהגות שאנחנו רוצים ללמד ומחזקים אותה.
תקשורת היא כמובן דו־כיוונית.
אנחנו רוצים שהכלב יבין אותנו, אבל חשוב לא פחות שאנחנו נלמד להבין אותו.
כלבים מתקשרים איתנו כל הזמן באמצעות שפת הגוף שלהם.
המבט, האוזניים, הזנב, תנוחת הגוף, קצב התנועה, המרחק שהם בוחרים מאיתנו, התקרבות והתרחקות יכולים לתת לנו מידע על מה שהם מרגישים ועל מה שנעים או פחות נעים להם באותו רגע.
כשאנחנו מתחילים להתבונן בסימנים האלה, אנחנו יכולים להגיב מוקדם יותר ולהתאים את ההתנהלות שלנו לכלב שנמצא מולנו.
זה חשוב במיוחד בקשר בין ילדים לכלבים.
ילד יכול מאוד לרצות לחבק את הכלב, למשל, בעוד שהכלב מנסה להתרחק. ברגע שאנחנו מלמדים את הילד להתבונן ולשאול "מה הכלב אומר לי עכשיו?", אנחנו מלמדים אותו משהו הרבה יותר רחב מאיך להתנהג ליד כלב.
אנחנו מלמדים הקשבה, התבוננות וכבוד לגבולות של האחר.
אחד הדברים שאני אוהב בכלבים הוא השונות ביניהם.
יש כלבים שאוהבים משחקי כדור, אחרים מעדיפים חיפוש והרחה. יש כאלה שנהנים מאוד ממגע ויש כאלה שיבחרו להתקרב לזמן קצר ואז לקחת מרחק. יש כלבים שמתחברים מהר לאנשים חדשים ואחרים שזקוקים לזמן.
תקשורת טובה מתחילה בהיכרות עם הכלב שנמצא אצלנו בבית.
מה הוא אוהב?
ממה הוא נהנה?
מה גורם לו להתרגש?
מה עוזר לו להירגע?
מתי הוא מבקש קשר ומתי הוא מבקש מרחב?
ככל שאנחנו מכירים את ההעדפות שלו, קל יותר לבנות איתו קשר שמתאים גם לו וגם לנו.
הרבה מהתקשורת שלנו עם כלבים מתרחשת דווקא ברגעים שבהם משהו מפריע לנו.
"רד."
"עזוב."
"אל תיקח."
"אל תקפוץ."
אבל עבור הכלב, הרבה יותר קל ללמוד כאשר אנחנו מראים לו איזו התנהגות כן תוביל אותו למה שהוא רוצה.
אם אנחנו רוצים שהוא ישכב במקום מסוים בזמן שאנחנו אוכלים, אפשר ללמד אותו שלהגיע למקום ולהישאר בו מוביל לדברים טובים.
אם הוא רוצה לשחק, אפשר ללמד אותו איזו דרך להזמין אותנו למשחק כן תגרום לנו להצטרף.
ואם הוא מחזיק חפץ שאנחנו רוצים לקבל ממנו, אפשר ללמד אותו ששחרור החפץ מוביל למשהו טוב עבורו.
כשהכלב מבין מה כן עובד, החיים המשותפים הופכים ברורים יותר עבורו.
בתוך משפחה יש כמה אנשים, ולפעמים לכל אחד יש כללים אחרים.
אחד מאפשר לכלב לעלות על הספה והשני מוריד אותו.
אחד משחק איתו כשהוא קופץ והשני מתעלם.
אחד נותן לו אוכל ליד השולחן והשני מצפה ממנו לא לבקש.
מבחינת הכלב, הוא פשוט לומד מה עובד מול כל אדם ובכל מצב.
לכן חלק חשוב מבניית תקשורת טובה הוא שגם בני המשפחה ידברו ביניהם ויחליטו מה מתאים להם.
אין צורך שכל דבר בבית יתנהל בצורה נוקשה, אבל ככל שהמסרים המרכזיים ברורים ועקביים יותר, קל יותר לכלב להבין מה מצופה ממנו.
על הנושא הזה אפשר לקרוא בהרחבה במאמר "כשכל אחד בבית מגיב אחרת לכלב – איך זה משפיע על ההתנהגות שלו?"
ילדים יכולים להיות שותפים נפלאים בקשר עם הכלב.
הם יכולים לשחק איתו, ללמוד את שפת הגוף שלו, להשתתף בטיולים ובטיפול בו, ללמד אותו פעולות ולגלות איך ההתנהגות שלהם משפיעה על התגובה שלו.
אבל האחריות הכוללת על הכלב נשארת אצל המבוגרים.
אני חושב שזו נקודה חשובה במיוחד, משום שהרבה משפחות מביאות כלב אחרי שהילדים מבטיחים שהם "יעשו הכול".
ההתלהבות אמיתית, אבל ילדים הם ילדים. מידת האחריות שהם יכולים לקחת משתנה בהתאם לגיל, לאופי ולתקופה שבה הם נמצאים.
במקום להפוך את הטיפול בכלב למקור קבוע למאבקים, אפשר למצוא לכל ילד דרכים שמתאימות לו להיות שותף.
אפשר לקרוא על כך בהרחבה במאמר "הילדים לא מטפלים בכלב – מה אפשר לעשות?"
משחק הוא אחת הדרכים הטובות ביותר לבנות תקשורת עם כלב.
דרך משחק אנחנו יכולים ללמוד המון אחד על השני.
אנחנו מגלים מה הכלב אוהב, מתי הוא מתרגש, איך הוא מבקש להמשיך, מתי הוא זקוק להפסקה ואיך אפשר ליצור שיתוף פעולה.
אפשר גם להשתמש במשחק כדי ללמד פעולות שימושיות בחיי היום־יום.
אבל מבחינתי, הערך הגדול ביותר של המשחק הוא הקשר עצמו.
כשאנחנו עושים עם הכלב דברים ששנינו נהנים מהם, אנחנו בונים היסטוריה של חוויות משותפות טובות. והקשר הזה הופך לבסיס שממנו הרבה יותר קל ללמוד ולעבוד יחד.
תקשורת טובה עם כלב כוללת גם גבולות.
הכלב חי בעולם האנושי שלנו ויש דברים שאנחנו צריכים ללמד אותו כדי שהחיים המשותפים יהיו נעימים ובטוחים.
במקביל, גם לכלב יש גבולות.
יש רגעים שבהם הוא רוצה לנוח, דברים שפחות נעימים לו ומצבים שבהם הוא זקוק למרחב.
בעיניי, מערכת יחסים טובה נוצרת כשאנחנו מצליחים להחזיק את שני הדברים יחד: ללמד את הכלב את הגבולות הדרושים לחיים בבית, ובמקביל ללמוד לזהות ולכבד את הגבולות שלו.
כשגור חדש מגיע למשפחה, אנחנו מקבלים הזדמנות להתחיל לבנות את התקשורת הזאת מהיום הראשון.
הגור עדיין לומד את העולם, את הבית ואת האנשים שחיים בו. הרבה מההתנהגויות שמאתגרות משפחות בתקופה הזאת, כמו נשיכות משחק, עשיית צרכים בבית, קפיצות או חוסר שקט, הן חלק מתהליך הלמידה וההתפתחות שלו.
ככל שנבין טוב יותר את השלב שבו הוא נמצא ונעזור לו ללמוד את החיים בבית בצורה נעימה וברורה, יהיה לנו קל יותר לבנות בסיס טוב להמשך.
אם הצטרף אליכם לאחרונה גור, הכנתי מדריך מפורט על "גור חדש בבית: איך להתכונן לימים הראשונים ולבנות התחלה טובה".
גם עם כלב בוגר אפשר לבנות תקשורת חדשה ולשנות הרגלים.
כלב בוגר שמגיע למשפחה מגיע עם היסטוריה, הרגלים וחוויות שאנחנו לא תמיד מכירים.
גם הוא צריך זמן להכיר אותנו וגם אנחנו צריכים זמן להכיר אותו.
בתקופה הראשונה חשוב לאפשר לו להסתגל בקצב שלו, ללמוד את שפת הגוף שלו ולהכיר בהדרגה מה נעים לו, מה מעורר בו חשש ואילו חוויות והרגלים הוא מביא איתו לבית החדש.
אם אימצתם לאחרונה כלב בוגר, כתבתי מדריך מפורט על "כלב בוגר חדש בבית: איך לעזור לו להסתגל ולבנות התחלה טובה".
בעבודה שלי עם משפחות אני רואה שוב ושוב שהתקשורת עם הכלב יכולה לפתוח הזדמנות להתבונן גם בדרך שבה אנחנו מתקשרים זה עם זה.
מי ממהר להתערב?
מי מצליח לחכות?
איך אנחנו מגיבים כשמשהו לא קורה כפי שתכננו?
איך אנחנו מבקשים משהו?
ומה קורה כשמישהו אחר בבית בוחר דרך שונה משלנו?
לפעמים הכלב יכול גם לשקף לנו משהו ממה שקורה בבית ובקשר שלנו איתו.
התגובות שלו, הדרך שבה בני הבית מתקשרים איתו והמצבים שנוצרים סביבו מאפשרים לנו לעצור ולהתבונן. לא רק במה שהכלב עושה, אלא גם בדרך שבה אנחנו מגיבים ופועלים יחד כמשפחה.
וכשיש ילדים בבית, הרגעים האלה יכולים ליצור הזדמנויות משמעותיות לתקשורת, הקשבה, התמודדות עם תסכול, גבולות ושיתוף פעולה.
זו בדיוק התפיסה שעומדת מאחורי אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב.
בתהליך אני מלווה את בני המשפחה יחד עם הכלב שכבר חי בבית.
אנחנו לומדים להכיר את שפת הגוף והצרכים שלו, להבין טוב יותר את ההתנהגות שלו, לשחק ולתרגל איתו, ללמד פעולות שיעזרו בחיי היום־יום ולבנות שגרה שמתאימה לכלב ולבני המשפחה.
הילדים יכולים להיות חלק מהתהליך בהתאם לגילם, ליכולות שלהם ולקשר שלהם עם הכלב, וההורים מקבלים כלים לתווך את הקשר וליצור כיוון משפחתי משותף.
המטרה היא לבנות תקשורת שמאפשרת לכלב ולמשפחה להבין טוב יותר זה את זה וליהנות יותר מהחיים המשותפים.
למידע נוסף על אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב
לפעמים, לצד הרצון לשפר את החיים עם הכלב, יש גם מטרה שקשורה לילד, למבוגר או למשפחה עצמה.
לאחר שנבנה בסיס טוב של תקשורת עם הכלב, אפשר במקרים המתאימים להמשיך לטיפול בעזרת הכלב שלכם.
כאן המטרה משתנה: הקשר והתקשורת עם הכלב כבר אינם המטרה המרכזית, אלא הופכים לחלק מהתהליך הטיפולי.
דרך משחק, תרגול ופעילויות משותפות עם הכלב אפשר ליצור מצבים אמיתיים של תקשורת, גבולות, גמישות, התמודדות עם תסכול ושיתוף פעולה, ולשים זרקור על העוצמות והיכולות של הילד או בני המשפחה.
למידע נוסף על טיפול בעזרת הכלב שלכם
החיים עם כלב כוללים הרבה יותר מללמד אותו פעולות.
אנחנו בונים איתו מערכת יחסים.
אנחנו לומדים להבין מה הוא אומר לנו, מלמדים אותו מה אנחנו מבקשים ממנו, מגלים מה הוא אוהב, מציבים גבולות, משחקים, מתמודדים עם רגעים מאתגרים וצוברים יחד חוויות טובות.
וככל שהתקשורת בינינו ברורה יותר, קל יותר גם לכלב וגם לנו להבין אחד את השני.
וכשאנחנו לומדים להבין טוב יותר את הכלב שלנו, אנחנו יכולים לפעמים להבין טוב יותר גם את הדרך שבה אנחנו מתקשרים כמשפחה.
אם אתם רוצים לבנות עם הכלב שלכם תקשורת ברורה יותר ושגרה שמתאימה לכל בני הבית, תוכלו לקרוא עוד על אילוף ותקשורת משפחתית עם הכלב.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital