תפריט
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
"אני יודע שהוא יכול, אבל הפחד עוצר אותו."
זה משפט שאני שומע מהורים לילדים שמתמודדים עם חרדה.
לפעמים החרדה מופיעה סביב מצב מסוים: ללכת לבד, להישאר בלי ההורים, לדבר מול הכיתה, להכיר ילדים חדשים או לנסות משהו שהילד עדיין לא מכיר.
לפעמים היא מופיעה דרך דאגות ומחשבות שקשה להשתחרר מהן.
ולפעמים ההורים פשוט מרגישים שמשהו השתנה. הילד נמנע יותר, מבקש יותר ודאות, מתקשה להירגע או זקוק לקרבה רבה יותר כדי להרגיש בטוח.
בשנים האחרונות ילדים בישראל מתמודדים גם עם מציאות מורכבת במיוחד. מלחמה, אזעקות, שינויים בשגרה, חדשות ושיחות של מבוגרים נמצאים בסביבה שלהם ומשפיעים על תחושת הביטחון של ילדים רבים.
בתוך כל אלה, חשוב לי בטיפול להתחיל גם בשאלה אחרת:
מה כבר עוזר לילד להתמודד? אילו כוחות יש בו? ובאילו מצבים הוא כבר מצליח לפעול גם כשמשהו מעורר בו חשש?
דרך הקשר והתקשורת עם הכלבים אפשר להתחיל לגלות ולחזק את המקומות האלה.
ילדים לא תמיד אומרים "אני בחרדה".
הם יכולים לדבר על כאב בטן לפני בית הספר, להתקשות להירדם, לבקש שוב ושוב לוודא שהכול יהיה בסדר, להימנע מפעילות מסוימת או להיצמד יותר להורים.
אצל ילדים אחרים נראה עצבנות, קושי להתרכז, חשש לטעות או רצון לדעת מראש בדיוק מה עומד לקרות.
הביטוי של חרדה משתנה מילד לילד, ולכן חשוב להכיר את הילד ולהתבונן גם בשינויים בהתנהגות שלו.
וכשמשהו מעורר דאגה אצל ההורים או משפיע לאורך זמן על התפקוד וההנאה של הילד, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מתאים.
יש משהו בקשר עם כלב שמאפשר להרבה ילדים להיכנס למפגש בדרך אחרת.
במקום להתחיל משיחה ישירה על "מה מפחיד אותי", אפשר להתחיל ממשחק, תרגיל, מסלול, כדור או התבוננות בכלב.
הפעילות נותנת לנו משהו לעשות יחד.
ומתוך מה שקורה במפגש מתחילות להיווצר הזדמנויות לשיחה.
לפעמים הכלב חושש ממשהו.
לפעמים הוא זקוק לזמן לפני שהוא מוכן להתקרב.
לפעמים הוא מנסה משהו ולא מצליח בפעם הראשונה.
ולפעמים הילד עצמו צריך לאזור אומץ כדי להתנסות בפעילות חדשה.
הרגעים האלה מאפשרים לנו לדבר על פחד, ביטחון והתמודדות מתוך חוויה שמתרחשת מולנו.
כלבים מתקשרים איתנו הרבה דרך שפת הגוף שלהם.
במפגש אנחנו לומדים להתבונן:
איך נראה כלב שנינוח כרגע?
איך אנחנו יודעים שמשהו פחות נעים לו?
מתי הוא מבקש מרחב?
ומה עוזר לו להרגיש בטוח יותר?
דרך ההתבוננות בכלב אפשר להתחיל לדבר גם על העולם הרגשי של הילד.
מה עוזר לי כשאני חושש?
איך הגוף שלי מרגיש כשאני בלחץ?
איך אני יודע שאני מתחיל להירגע?
ומה או מי יכולים לעזור לי?
לפעמים הרבה יותר קל להתחיל את השיחה דרך הכלב, ומשם להגיע בהדרגה גם אל הילד.
יש רגעים שאני פוגש שוב ושוב בעבודה עם ילדים וכלבים.
הכלב חושש ממשהו והילד רוצה לעזור לו.
אנחנו מתבוננים יחד במה שהכלב צריך, מורידים את הקצב, נותנים לו מרחב, מדברים אליו ברוגע ומנסים להבין מה יכול לעזור לו.
ופתאום הילד נמצא בתפקיד אחר.
הוא זה שמתבונן.
הוא זה שמרגיע.
הוא זה שמצליח לעזור למישהו אחר להרגיש בטוח יותר.
וככל שהילד לומד לעזור לכלב להירגע, הוא יכול לגלות גם דברים שעוזרים לו להרגיע את עצמו.
עבורי זה רגע משמעותי, כי הזרקור עובר מהקושי אל היכולת של הילד להשפיע ולהתמודד.
כשילד מתמודד עם חרדה, קל מאוד שהעולם שלו ילך ויצטמצם סביב הדברים שהוא חושש מהם.
בטיפול חשוב לי ליצור עבורו גם חוויות אחרות.
ילד שמצליח ללמד כלב לתת כיף.
ילדה שמצליחה להוביל כלב במסלול שבנתה.
ילד שמנסה דרך אחת, מגלה שהיא לא עובדת, משנה אותה ומצליח.
אלה אולי נראים כמו רגעים קטנים, אבל הם מאפשרים לילד לחוות את עצמו כמי שיכול ללמוד, להשפיע, להתמודד ולהצליח.
אנחנו גם לא שמים את הדגש רק על התוצאה.
אנחנו מתבוננים בדרך.
מה עשית שעזר לך?
מה ניסית כשהיה קשה?
מה השתנה בפעם השנייה?
איזו יכולת שלך עזרה לך להצליח?
כך הילד מתחיל לזהות את העוצמות והיכולות שכבר קיימות בו.
אחת המטרות יכולה להיות להרחיב בהדרגה את המקומות שבהם הילד מרגיש שהוא מסוגל להתנסות.
אני אוהב להשתמש בכלבים כדי ליצור את ההתנסויות האלה בצורה חווייתית.
אפשר להתחיל ממשהו שהילד כבר מרגיש איתו בנוח, ובהמשך להוסיף אתגר קטן.
ללמד תרגיל חדש.
לבנות מסלול.
לקבל החלטה.
לנסות שוב אחרי שמשהו לא הצליח.
או להתמודד עם מצב שבו הכלב בוחר אחרת ממה שתכננו.
הקצב והאתגר מותאמים לילד, והמטרה היא לאפשר לו לצבור חוויות שבהן הוא פוגש חשש או חוסר ודאות ומגלה שיש לו דרכים להתמודד איתם.
חרדה אוהבת ודאות.
אבל החיים, וגם כלבים, לא תמיד פועלים לפי התוכנית שלנו.
אנחנו יכולים לתכנן פעילות והכלב יחליט שהוא פחות מעוניין בה היום.
ננסה ללמד אותו משהו והוא יצטרך עוד זמן.
הכדור יתגלגל למקום אחר.
או שנצטרך לשנות את המסלול שבנינו.
הרגעים האלה מאפשרים לנו לתרגל גמישות בתוך סביבה בטוחה.
אפשר לעצור, לחשוב יחד ולשאול:
מה אפשר לעשות עכשיו?
איזו אפשרות נוספת יש לנו?
מה כן נמצא בשליטה שלנו?
כך ההתמודדות עם שינוי הופכת ממשהו שאנחנו רק מדברים עליו לחוויה שהילד מצליח לעבור.
מאז 7 באוקטובר אני פוגש יותר ויותר את השפעת המצב הביטחוני על ילדים ומשפחות.
גם כהורה חוויתי עד כמה כלב יכול לקבל מקום משמעותי דווקא ברגעים האלה.
בזמן אזעקה, למשל, הילד יכול למצוא את עצמו מתייחס גם לכלב: קורא לו להגיע למרחב המוגן, מתיישב לידו, מלטף אותו או בודק מה הוא צריך.
הורים סיפרו לי על רגעים דומים בבית.
יש כאן משהו מעניין: ברגע שבו הילד עסוק גם בלעזור לכלב, הוא מקבל תפקיד ופעולה שהוא יכול לעשות בתוך מצב שיש בו הרבה חוסר ודאות.
לפעמים, כשהילד מרגיע את הכלב, הוא למעשה עוזר גם לעצמו להירגע.
הכלב כמובן אינו מעלים את הפחד, והוא אינו תחליף למענה מקצועי כאשר הילד זקוק לו. אבל הקשר איתו יכול להיות אחד המשאבים הזמינים לילד ולמשפחה בתוך היום-יום.
גם כאן העבודה עם הכלבים יכולה לפתוח אפשרויות מעניינות.
במפגש עם הכלב הילד מתרגל תקשורת באופן מאוד מוחשי: הוא מזמין אותו לפעילות, מתבונן בתגובה שלו, משנה את הדרך שבה הוא פונה אליו, מתמודד עם מצב שבו הוא לא מקבל מיד את התגובה שרצה ומנסה שוב.
אפשר לעבוד דרך החוויות האלה על יוזמה, ביטחון, התמודדות עם חוסר ודאות וקריאת סיטואציה.
הכלב גם יכול להיות נושא משותף שמקל לעיתים על התחלת שיחה ויצירת קשר עם אדם נוסף.
ההורים מכירים את הילד שלהם בתוך החיים עצמם.
הם רואים מתי החשש מופיע, מה עוזר, מה הילד כבר מצליח לעשות ואיפה הוא עדיין זקוק לתמיכה.
לכן חשוב לי שההורים יהיו חלק מהתהליך.
דרך השיחות והדרכת ההורים אנחנו יכולים לחשוב יחד כיצד לחזק גם בבית את העוצמות ואת דרכי ההתמודדות שהילד מגלה במפגשים.
המטרה היא שהחוויה שנוצרת בטיפול לא תישאר רק בתוך הקליניקה, אלא תוכל להתחבר בהדרגה לחיים של הילד.
חרדה יכולה לתפוס הרבה מקום בחיים של ילד ושל משפחה.
אבל הילד הוא הרבה יותר מהחרדה שלו.
בטיפול חשוב לי להכיר את הדברים שהוא אוהב, את תחומי העניין שלו, את המקומות שבהם הוא כבר מצליח ואת היכולות שהוא מביא איתו.
הכלבים מאפשרים לנו ליצור מרחב חווייתי שבו אפשר לשחק, להתנסות, להתמודד, להצליח וגם ליהנות.
ומתוך החוויות האלה אנחנו יכולים לזהות יחד את הכוחות שכבר קיימים בילד ולחזק את תחושת המסוגלות שלו.
כשילד מתמודד עם חרדה, אנחנו רוצים לעזור לו להרגיש שיש לו יכולת להתמודד גם כשמגיע פחד, חשש או חוסר ודאות.
הקשר עם הכלבים מאפשר לעשות את זה דרך חוויות אמיתיות: להתבונן, לתקשר, לנסות, להתמודד עם שינוי, לעזור לכלב, להצליח ולגלות מה עוזר.
ובעיניי, אחד הדברים המשמעותיים ביותר שהילד יכול לקחת מהתהליך הוא ההיכרות עם הכוחות שלו עצמו.
לא רק "מה מפחיד אותי?", אלא גם "מה עוזר לי?", "מה אני כבר יודע לעשות?" ו"אילו יכולות יש בי כשאני פוגש משהו שקשה לי?"
אם אתם מרגישים שהחרדה תופסת יותר מדי מקום בחיים של הילד שלכם ומחפשים עבורו תהליך רגשי חווייתי שמבוסס על קשר, התנסות וחיזוק העוצמות שלו, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת כלבים לילדים ונוער או לפנות אליי לשיחת היכרות.
"אני יודע שהוא יכול, אבל הפחד עוצר אותו."
זה משפט שאני שומע מהורים לילדים שמתמודדים עם חרדה.
לפעמים החרדה מופיעה סביב מצב מסוים: ללכת לבד, להישאר בלי ההורים, לדבר מול הכיתה, להכיר ילדים חדשים או לנסות משהו שהילד עדיין לא מכיר.
לפעמים היא מופיעה דרך דאגות ומחשבות שקשה להשתחרר מהן.
ולפעמים ההורים פשוט מרגישים שמשהו השתנה. הילד נמנע יותר, מבקש יותר ודאות, מתקשה להירגע או זקוק לקרבה רבה יותר כדי להרגיש בטוח.
בשנים האחרונות ילדים בישראל מתמודדים גם עם מציאות מורכבת במיוחד. מלחמה, אזעקות, שינויים בשגרה, חדשות ושיחות של מבוגרים נמצאים בסביבה שלהם ומשפיעים על תחושת הביטחון של ילדים רבים.
בתוך כל אלה, חשוב לי בטיפול להתחיל גם בשאלה אחרת:
מה כבר עוזר לילד להתמודד? אילו כוחות יש בו? ובאילו מצבים הוא כבר מצליח לפעול גם כשמשהו מעורר בו חשש?
דרך הקשר והתקשורת עם הכלבים אפשר להתחיל לגלות ולחזק את המקומות האלה.
ילדים לא תמיד אומרים "אני בחרדה".
הם יכולים לדבר על כאב בטן לפני בית הספר, להתקשות להירדם, לבקש שוב ושוב לוודא שהכול יהיה בסדר, להימנע מפעילות מסוימת או להיצמד יותר להורים.
אצל ילדים אחרים נראה עצבנות, קושי להתרכז, חשש לטעות או רצון לדעת מראש בדיוק מה עומד לקרות.
הביטוי של חרדה משתנה מילד לילד, ולכן חשוב להכיר את הילד ולהתבונן גם בשינויים בהתנהגות שלו.
וכשמשהו מעורר דאגה אצל ההורים או משפיע לאורך זמן על התפקוד וההנאה של הילד, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מתאים.
יש משהו בקשר עם כלב שמאפשר להרבה ילדים להיכנס למפגש בדרך אחרת.
במקום להתחיל משיחה ישירה על "מה מפחיד אותי", אפשר להתחיל ממשחק, תרגיל, מסלול, כדור או התבוננות בכלב.
הפעילות נותנת לנו משהו לעשות יחד.
ומתוך מה שקורה במפגש מתחילות להיווצר הזדמנויות לשיחה.
לפעמים הכלב חושש ממשהו.
לפעמים הוא זקוק לזמן לפני שהוא מוכן להתקרב.
לפעמים הוא מנסה משהו ולא מצליח בפעם הראשונה.
ולפעמים הילד עצמו צריך לאזור אומץ כדי להתנסות בפעילות חדשה.
הרגעים האלה מאפשרים לנו לדבר על פחד, ביטחון והתמודדות מתוך חוויה שמתרחשת מולנו.
כלבים מתקשרים איתנו הרבה דרך שפת הגוף שלהם.
במפגש אנחנו לומדים להתבונן:
איך נראה כלב שנינוח כרגע?
איך אנחנו יודעים שמשהו פחות נעים לו?
מתי הוא מבקש מרחב?
ומה עוזר לו להרגיש בטוח יותר?
דרך ההתבוננות בכלב אפשר להתחיל לדבר גם על העולם הרגשי של הילד.
מה עוזר לי כשאני חושש?
איך הגוף שלי מרגיש כשאני בלחץ?
איך אני יודע שאני מתחיל להירגע?
ומה או מי יכולים לעזור לי?
לפעמים הרבה יותר קל להתחיל את השיחה דרך הכלב, ומשם להגיע בהדרגה גם אל הילד.
יש רגעים שאני פוגש שוב ושוב בעבודה עם ילדים וכלבים.
הכלב חושש ממשהו והילד רוצה לעזור לו.
אנחנו מתבוננים יחד במה שהכלב צריך, מורידים את הקצב, נותנים לו מרחב, מדברים אליו ברוגע ומנסים להבין מה יכול לעזור לו.
ופתאום הילד נמצא בתפקיד אחר.
הוא זה שמתבונן.
הוא זה שמרגיע.
הוא זה שמצליח לעזור למישהו אחר להרגיש בטוח יותר.
וככל שהילד לומד לעזור לכלב להירגע, הוא יכול לגלות גם דברים שעוזרים לו להרגיע את עצמו.
עבורי זה רגע משמעותי, כי הזרקור עובר מהקושי אל היכולת של הילד להשפיע ולהתמודד.
כשילד מתמודד עם חרדה, קל מאוד שהעולם שלו ילך ויצטמצם סביב הדברים שהוא חושש מהם.
בטיפול חשוב לי ליצור עבורו גם חוויות אחרות.
ילד שמצליח ללמד כלב לתת כיף.
ילדה שמצליחה להוביל כלב במסלול שבנתה.
ילד שמנסה דרך אחת, מגלה שהיא לא עובדת, משנה אותה ומצליח.
אלה אולי נראים כמו רגעים קטנים, אבל הם מאפשרים לילד לחוות את עצמו כמי שיכול ללמוד, להשפיע, להתמודד ולהצליח.
אנחנו גם לא שמים את הדגש רק על התוצאה.
אנחנו מתבוננים בדרך.
מה עשית שעזר לך?
מה ניסית כשהיה קשה?
מה השתנה בפעם השנייה?
איזו יכולת שלך עזרה לך להצליח?
כך הילד מתחיל לזהות את העוצמות והיכולות שכבר קיימות בו.
אחת המטרות יכולה להיות להרחיב בהדרגה את המקומות שבהם הילד מרגיש שהוא מסוגל להתנסות.
אני אוהב להשתמש בכלבים כדי ליצור את ההתנסויות האלה בצורה חווייתית.
אפשר להתחיל ממשהו שהילד כבר מרגיש איתו בנוח, ובהמשך להוסיף אתגר קטן.
ללמד תרגיל חדש.
לבנות מסלול.
לקבל החלטה.
לנסות שוב אחרי שמשהו לא הצליח.
או להתמודד עם מצב שבו הכלב בוחר אחרת ממה שתכננו.
הקצב והאתגר מותאמים לילד, והמטרה היא לאפשר לו לצבור חוויות שבהן הוא פוגש חשש או חוסר ודאות ומגלה שיש לו דרכים להתמודד איתם.
חרדה אוהבת ודאות.
אבל החיים, וגם כלבים, לא תמיד פועלים לפי התוכנית שלנו.
אנחנו יכולים לתכנן פעילות והכלב יחליט שהוא פחות מעוניין בה היום.
ננסה ללמד אותו משהו והוא יצטרך עוד זמן.
הכדור יתגלגל למקום אחר.
או שנצטרך לשנות את המסלול שבנינו.
הרגעים האלה מאפשרים לנו לתרגל גמישות בתוך סביבה בטוחה.
אפשר לעצור, לחשוב יחד ולשאול:
מה אפשר לעשות עכשיו?
איזו אפשרות נוספת יש לנו?
מה כן נמצא בשליטה שלנו?
כך ההתמודדות עם שינוי הופכת ממשהו שאנחנו רק מדברים עליו לחוויה שהילד מצליח לעבור.
מאז 7 באוקטובר אני פוגש יותר ויותר את השפעת המצב הביטחוני על ילדים ומשפחות.
גם כהורה חוויתי עד כמה כלב יכול לקבל מקום משמעותי דווקא ברגעים האלה.
בזמן אזעקה, למשל, הילד יכול למצוא את עצמו מתייחס גם לכלב: קורא לו להגיע למרחב המוגן, מתיישב לידו, מלטף אותו או בודק מה הוא צריך.
הורים סיפרו לי על רגעים דומים בבית.
יש כאן משהו מעניין: ברגע שבו הילד עסוק גם בלעזור לכלב, הוא מקבל תפקיד ופעולה שהוא יכול לעשות בתוך מצב שיש בו הרבה חוסר ודאות.
לפעמים, כשהילד מרגיע את הכלב, הוא למעשה עוזר גם לעצמו להירגע.
הכלב כמובן אינו מעלים את הפחד, והוא אינו תחליף למענה מקצועי כאשר הילד זקוק לו. אבל הקשר איתו יכול להיות אחד המשאבים הזמינים לילד ולמשפחה בתוך היום-יום.
גם כאן העבודה עם הכלבים יכולה לפתוח אפשרויות מעניינות.
במפגש עם הכלב הילד מתרגל תקשורת באופן מאוד מוחשי: הוא מזמין אותו לפעילות, מתבונן בתגובה שלו, משנה את הדרך שבה הוא פונה אליו, מתמודד עם מצב שבו הוא לא מקבל מיד את התגובה שרצה ומנסה שוב.
אפשר לעבוד דרך החוויות האלה על יוזמה, ביטחון, התמודדות עם חוסר ודאות וקריאת סיטואציה.
הכלב גם יכול להיות נושא משותף שמקל לעיתים על התחלת שיחה ויצירת קשר עם אדם נוסף.
ההורים מכירים את הילד שלהם בתוך החיים עצמם.
הם רואים מתי החשש מופיע, מה עוזר, מה הילד כבר מצליח לעשות ואיפה הוא עדיין זקוק לתמיכה.
לכן חשוב לי שההורים יהיו חלק מהתהליך.
דרך השיחות והדרכת ההורים אנחנו יכולים לחשוב יחד כיצד לחזק גם בבית את העוצמות ואת דרכי ההתמודדות שהילד מגלה במפגשים.
המטרה היא שהחוויה שנוצרת בטיפול לא תישאר רק בתוך הקליניקה, אלא תוכל להתחבר בהדרגה לחיים של הילד.
חרדה יכולה לתפוס הרבה מקום בחיים של ילד ושל משפחה.
אבל הילד הוא הרבה יותר מהחרדה שלו.
בטיפול חשוב לי להכיר את הדברים שהוא אוהב, את תחומי העניין שלו, את המקומות שבהם הוא כבר מצליח ואת היכולות שהוא מביא איתו.
הכלבים מאפשרים לנו ליצור מרחב חווייתי שבו אפשר לשחק, להתנסות, להתמודד, להצליח וגם ליהנות.
ומתוך החוויות האלה אנחנו יכולים לזהות יחד את הכוחות שכבר קיימים בילד ולחזק את תחושת המסוגלות שלו.
כשילד מתמודד עם חרדה, אנחנו רוצים לעזור לו להרגיש שיש לו יכולת להתמודד גם כשמגיע פחד, חשש או חוסר ודאות.
הקשר עם הכלבים מאפשר לעשות את זה דרך חוויות אמיתיות: להתבונן, לתקשר, לנסות, להתמודד עם שינוי, לעזור לכלב, להצליח ולגלות מה עוזר.
ובעיניי, אחד הדברים המשמעותיים ביותר שהילד יכול לקחת מהתהליך הוא ההיכרות עם הכוחות שלו עצמו.
לא רק "מה מפחיד אותי?", אלא גם "מה עוזר לי?", "מה אני כבר יודע לעשות?" ו"אילו יכולות יש בי כשאני פוגש משהו שקשה לי?"
אם אתם מרגישים שהחרדה תופסת יותר מדי מקום בחיים של הילד שלכם ומחפשים עבורו תהליך רגשי חווייתי שמבוסס על קשר, התנסות וחיזוק העוצמות שלו, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת כלבים לילדים ונוער או לפנות אליי לשיחת היכרות.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital