אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים

טיפול בעזרת כלבים לילדים ומתבגרים על הרצף האוטיסטי

אילן זהר עם סימבה
מממ

לפגוש את הילד דרך הקשר, העוצמות והתקשורת עם הכלב

אחד הדברים שאני אוהב בעבודה עם ילדים ומתבגרים על הרצף האוטיסטי הוא האפשרות להכיר כל ילד בדרך שמתאימה לו.

יש ילדים שמדברים הרבה ויש ילדים שפחות. יש כאלה שמתחברים מיד לכלבים, וכאלה שזקוקים לזמן כדי להתקרב ולהרגיש בנוח. יש ילדים שמגיעים עם עולם עשיר של תחומי עניין, ידע ויכולות, ולפעמים דווקא דרך פעילות משותפת עם הכלב קל יותר להתחיל להכיר את העולם הזה.

בטיפול חשוב לי להתחיל מהמקום שבו הילד נמצא.

מה מעניין אותו?

ממה הוא נהנה?

במה הוא טוב?

ומה יכול לאפשר לו להרגיש בטוח מספיק כדי להתנסות בדברים חדשים?

הכלבים מאפשרים לנו לעשות את זה בדרך חווייתית וטבעית, שבה הרבה מהלמידה מתרחשת תוך כדי פעילות וקשר.

הכלב מתקשר גם בלי מילים

אחד הדברים המרתקים בקשר עם כלבים הוא שחלק גדול מהתקשורת איתם מתרחש ללא מילים.

הכלב מתקשר באמצעות הגוף שלו: המבט, התנועה, המרחק שהוא בוחר מאיתנו, הדרך שבה הוא מתקרב או מתרחק והתגובה שלו למה שאנחנו עושים.

במפגש אנחנו יכולים לעצור ולהתבונן יחד:

מה הכלב אומר לנו עכשיו?

איך אנחנו יודעים שנעים לו?

האם הוא רוצה להמשיך?

מה יכול לגרום לו לבחור להתקרב?

ומה אפשר לעשות אחרת כדי שיהיה לו קל יותר להבין אותנו?

ההתבוננות הזו מאפשרת לילד להתנסות בזיהוי של סימנים, רגשות, רצונות וגבולות בתוך קשר שמתרחש כאן ועכשיו.

ולפעמים דווקא העובדה שהכלב אינו מדבר מאפשרת להתחיל את השיחה ממקום פשוט ומוחשי יותר.

לכל ילד ולכל כלב יש דרך משלו

בעבודה שלי משתתפים כלבים שונים מאוד זה מזה.

יש כלב שאוהב מאוד משחק בכדור, כלבה שמעדיפה מגע עדין וקשר רגוע, וכלב שזקוק לזמן כדי להכיר אדם חדש ולהרגיש בטוח לידו.

אני אוהב את השונות הזו.

היא מאפשרת לילדים לגלות שאין דרך אחת נכונה ליצור קשר.

מה שעובד עם כלב אחד לא בהכרח יעבוד עם כלב אחר. לפעמים צריך לשנות את הדרך שבה אנחנו פונים, לחכות קצת, להציע פעילות אחרת או פשוט לתת לכלב זמן.

ובתוך התהליך הזה אפשר לגלות משהו חשוב גם על אנשים.

גם לנו יש העדפות שונות.

גם אנחנו יכולים להזדקק לקצב אחר.

וגם הדרך שבה אנחנו מרגישים בנוח ליצור קשר יכולה להיות שונה מאדם לאדם.

מה קורה כשהכלב בוחר אחרת?

לפעמים אנחנו מתכננים פעילות מסוימת והכלב פשוט לא משתף פעולה.

הילד רוצה שהוא יעבור במנהרה והוא בוחר ללכת לכיוון אחר.

אנחנו מזמינים אותו למשחק והוא פחות מעוניין בו באותו רגע.

או שאנחנו מנסים ללמד אותו משהו חדש וזה לוקח יותר זמן ממה שציפינו.

אלה רגעים משמעותיים מאוד בעיניי.

במקום למהר להשיג את התוצאה, אפשר לעצור ולחשוב יחד:

למה זה לא עבד?

מה הכלב אולי מבקש מאיתנו?

איזו דרך אחרת אפשר לנסות?

האם צריך לשנות משהו בפעילות?

דרך החוויה עם הכלב אפשר לתרגל גמישות, להתמודד עם תסכול, לנסות פתרונות שונים ולגלות שלפעמים שינוי קטן בדרך שלנו משנה את כל האינטראקציה.

חוויות הצלחה שמחזקות תחושת מסוגלות

אחד הדגשים החשובים לי בטיפול הוא לזהות את העוצמות והיכולות של הילד ולאפשר לו לחוות אותן בתוך המפגש.

כשילד מצליח ללמד כלב תרגיל חדש, ליצור איתו משחק משותף, להבין את שפת הגוף שלו או למצוא דרך שגורמת לכלב לרצות לשתף איתו פעולה, קורה משהו משמעותי.

הוא רואה שהפעולות שלו משפיעות.

הוא מצליח.

וההצלחה הזו נבנית מתוך תהליך שהוא היה שותף פעיל בו.

לפעמים נתחיל ממשימה פשוטה ונבנה ממנה בהדרגה. ככל שהילד צובר ניסיון וביטחון, אפשר להוסיף אתגרים חדשים שמתאימים לו.

המטרה היא לא רק להגיע לתוצאה עם הכלב, אלא לאפשר לילד לזהות את הדרך שעשה ואת היכולות שעזרו לו להגיע אליה.

כך אפשר לחזק בהדרגה את תחושת המסוגלות ואת הביטחון להתנסות גם בדברים חדשים.

תקשורת ומיומנויות חברתיות דרך חוויה

עבור חלק מהילדים והמתבגרים על הרצף, מצבים חברתיים יכולים להיות מורכבים.

הקשר עם הכלב מאפשר לנו לעבוד על היבטים של תקשורת וקשר דרך מצבים מוחשיים שמתרחשים במהלך המפגש.

למשל, אפשר לתרגל המתנה לתור, שיתוף פעולה, בקשת עזרה, קבלת החלטות, זיהוי גבולות והתאמת הדרך שבה אנחנו מתקשרים למי שנמצא מולנו.

במקום רק לדבר על המיומנויות האלה, אנחנו פוגשים אותן בתוך פעילות.

הכלב מגיב למה שאנחנו עושים, והתגובה שלו נותנת לנו משוב מיידי שאפשר להתבונן בו יחד.

ומה לגבי חרדה?

ילדים ומתבגרים על הרצף יכולים להתמודד גם עם חרדה, אך כמובן שכל ילד שונה וההתמודדות אינה זהה אצל כולם.

כאשר ילד מתמודד עם חרדה, חשוב לי שהמפגש יאפשר לו להכיר את הסביבה, את הכלבים ואת הפעילויות בקצב שמתאים לו.

הכלב יכול להיות שותף בפעילות שמעניינת את הילד ולספק נקודת חיבור שממנה אפשר להתחיל.

בהמשך ניתן ליצור בהדרגה הזדמנויות להתנסות בדברים חדשים, תוך שמירה על תחושת ביטחון, בחירה והצלחות לאורך הדרך.

גם כאן אני מעדיף להתבונן במה שהילד כבר מסוגל לעשות ולבנות משם את הצעד הבא.

מה טמפל גרנדין לימדה אותי על הסתכלות אחרת

אחד הספרים שהשפיעו על הדרך שבה אני חושב על הקשר בין אנשים ובעלי חיים הוא "השפה הסודית של בעלי החיים" של ד"ר טמפל גרנדין.

גרנדין היא חוקרת בעלי חיים ואישה אוטיסטית, והחיבור בין הניסיון האישי שלה לבין עבודתה המקצועית מאפשר לה להציג נקודת מבט מרתקת על האופן שבו בני אדם ובעלי חיים חווים ומפרשים את העולם.

כשקראתי את הספר, אחד הדברים שנשארו איתי הוא החשיבות של ההבנה שאנשים יכולים להתבונן באותה סיטואציה ולחוות או לפרש אותה בדרכים שונות.

הרעיון הזה פוגש אותי גם בעבודה הטיפולית.

התקשורת עם הכלבים נותנת לנו הזדמנות להתבונן יחד במה שקורה ולשאול שאלות.

מה ראיתי?

מה גרם לי לחשוב שזה מה שהכלב רוצה?

האם יכולה להיות עוד אפשרות?

מה השתנה כשניסיתי דרך אחרת?

אני אוהב את השאלות האלה משום שהן מתחילות בחוויה עם הכלב, ויכולות בהדרגה לפתוח אפשרות להתבוננות גם בחוויות ובמצבים אחרים בחיים.

מה המחקר מספר לנו?

בשנים האחרונות נחקר השימוש בבעלי חיים ובכלבים כחלק מהתערבויות עבור ילדים על הרצף האוטיסטי.

במחקר שפורסם ב־PLOS ONE נבדקה, בין היתר, האינטראקציה של ילדים על הרצף עם בעלי חיים לעומת צעצועים. החוקרים מצאו שבנוכחות בעלי החיים הילדים הפגינו יותר התנהגויות של גישה חברתית, ובהן דיבור, מבט ומגע, וכן פחות התנהגויות של נסיגה חברתית.

המחקר אינו אומר שכל ילד על הרצף יגיב באותה דרך או שטיפול בעזרת כלבים מתאים לכל ילד, אבל הוא מצטרף לעניין המחקרי הרחב יותר באפשרויות שהקשר עם בעלי חיים יכול לפתוח עבור ילדים על הרצף.

לקריאת המחקר

ההורים הם חלק חשוב מהתהליך

ההורים מכירים את הילד שלהם טוב מכולם.

הם יודעים מה משמח אותו, מה מעסיק אותו, באילו מצבים קל לו יותר, מתי הוא זקוק לתמיכה ואילו דברים כבר עובדים בבית.

לכן הקשר עם ההורים חשוב לי מאוד כחלק מהתהליך.

דרך השיחות והדרכת ההורים אפשר לחבר בין מה שקורה במפגש לבין החיים עצמם, לזהות יחד התקדמות ולחשוב כיצד העוצמות והיכולות שאנחנו פוגשים בטיפול יכולות לקבל מקום גם בבית ובסיטואציות נוספות.

טיפול שמתחיל בילד

אין שני ילדים על הרצף שהם אותו הדבר, ולכן גם התהליך הטיפולי אינו יכול להיראות אותו הדבר עבור כולם.

אני מתאים את הפעילות לילד שנמצא מולי, לתחומי העניין שלו, לעוצמות שלו, לדברים שמעסיקים אותו ולקצב שמתאים לו.

לפעמים נעבוד דרך משחק.

לפעמים דרך לימוד תרגיל לכלב.

לפעמים נבנה יחד מסלול או משימה.

ולפעמים דווקא ההתבוננות במה שקורה בינינו לבין הכלב תפתח את השיחה המשמעותית ביותר.

הכלב הוא שותף בתהליך, אבל במרכז נמצא הילד.

חשוב לי שהמפגש יהיה מקום שבו הוא יכול ליהנות, להתנסות, להצליח, להכיר טוב יותר את היכולות שלו ולהרגיש שרואים אותו באמת.

לסיכום

הקשר עם כלבים יכול לפתוח עבור ילדים ומתבגרים על הרצף מרחב עשיר של תקשורת, התנסות ולמידה.

דרך הפעילות המשותפת אפשר לעבוד על קשר ותקשורת, גמישות, התמודדות עם תסכול, זיהוי רגשות וצרכים, ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות.

אבל עבורי, הדבר החשוב ביותר מתחיל עוד קודם.

להכיר את הילד שנמצא מולי, לזהות את העוצמות והיכולות שלו ולבנות עבורו חוויה שבה הוא יכול להרגיש בטוח, ליהנות ולהצליח בדרך שמתאימה לו.

אם אתם הורים לילד או למתבגר על הרצף ומחפשים עבורו תהליך רגשי חווייתי באמצעות הקשר עם כלבים, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת כלבים לילדים ונוער או לפנות אליי לשיחת היכרות.

מאמרים נוספים

איך להבין את שפת הגוף של הכלב? ללמוד להקשיב למה שהכלב אומר לנו

אילן ואלברט מתקשרים באמצעות שפת גוף

כלב בוגר חדש בבית: איך לעזור לו להסתגל ולבנות התחלה טובה

כלב חדש בבית

גור חדש בבית: איך להתכונן לימים הראשונים ולבנות התחלה טובה

מיקו גור חדש בבית

איך לעזור לילד ליצור שינוי שיחזיק לאורך זמן

ילד בתהליך של שינוי התנהגותי וחיזוק תחושת המסוגלות

איך לעזור לילד להתמודד עם תסכול?

הילד לא מקשיב. איך אפשר ליצור יותר שיתוף פעולה?

הילד שלי מתקשה חברתית. איך אפשר לתמוך בו?

איך לבחור טיפול רגשי לילדים? כך תדעו מה מתאים לילד שלכם

איך לעזור לילד להאמין בעצמו? כך בונים ביטחון עצמי לאורך זמן

התקפי זעם אצל ילדים – מה הילד באמת מנסה להגיד לנו?

מאמרים נוספים

איך להבין את שפת הגוף של הכלב? ללמוד להקשיב למה שהכלב אומר לנו

אילן ואלברט מתקשרים באמצעות שפת גוף

כלב בוגר חדש בבית: איך לעזור לו להסתגל ולבנות התחלה טובה

כלב חדש בבית

גור חדש בבית: איך להתכונן לימים הראשונים ולבנות התחלה טובה

מיקו גור חדש בבית

איך לעזור לילד ליצור שינוי שיחזיק לאורך זמן

ילד בתהליך של שינוי התנהגותי וחיזוק תחושת המסוגלות

איך לעזור לילד להתמודד עם תסכול?

הילד לא מקשיב. איך אפשר ליצור יותר שיתוף פעולה?

הילד שלי מתקשה חברתית. איך אפשר לתמוך בו?

איך לבחור טיפול רגשי לילדים? כך תדעו מה מתאים לילד שלכם

איך לעזור לילד להאמין בעצמו? כך בונים ביטחון עצמי לאורך זמן

התקפי זעם אצל ילדים – מה הילד באמת מנסה להגיד לנו?

לפגוש את הילד דרך הקשר, העוצמות והתקשורת עם הכלב

אחד הדברים שאני אוהב בעבודה עם ילדים ומתבגרים על הרצף האוטיסטי הוא האפשרות להכיר כל ילד בדרך שמתאימה לו.

יש ילדים שמדברים הרבה ויש ילדים שפחות. יש כאלה שמתחברים מיד לכלבים, וכאלה שזקוקים לזמן כדי להתקרב ולהרגיש בנוח. יש ילדים שמגיעים עם עולם עשיר של תחומי עניין, ידע ויכולות, ולפעמים דווקא דרך פעילות משותפת עם הכלב קל יותר להתחיל להכיר את העולם הזה.

בטיפול חשוב לי להתחיל מהמקום שבו הילד נמצא.

מה מעניין אותו?

ממה הוא נהנה?

במה הוא טוב?

ומה יכול לאפשר לו להרגיש בטוח מספיק כדי להתנסות בדברים חדשים?

הכלבים מאפשרים לנו לעשות את זה בדרך חווייתית וטבעית, שבה הרבה מהלמידה מתרחשת תוך כדי פעילות וקשר.

הכלב מתקשר גם בלי מילים

אחד הדברים המרתקים בקשר עם כלבים הוא שחלק גדול מהתקשורת איתם מתרחש ללא מילים.

הכלב מתקשר באמצעות הגוף שלו: המבט, התנועה, המרחק שהוא בוחר מאיתנו, הדרך שבה הוא מתקרב או מתרחק והתגובה שלו למה שאנחנו עושים.

במפגש אנחנו יכולים לעצור ולהתבונן יחד:

מה הכלב אומר לנו עכשיו?

איך אנחנו יודעים שנעים לו?

האם הוא רוצה להמשיך?

מה יכול לגרום לו לבחור להתקרב?

ומה אפשר לעשות אחרת כדי שיהיה לו קל יותר להבין אותנו?

ההתבוננות הזו מאפשרת לילד להתנסות בזיהוי של סימנים, רגשות, רצונות וגבולות בתוך קשר שמתרחש כאן ועכשיו.

ולפעמים דווקא העובדה שהכלב אינו מדבר מאפשרת להתחיל את השיחה ממקום פשוט ומוחשי יותר.

לכל ילד ולכל כלב יש דרך משלו

בעבודה שלי משתתפים כלבים שונים מאוד זה מזה.

יש כלב שאוהב מאוד משחק בכדור, כלבה שמעדיפה מגע עדין וקשר רגוע, וכלב שזקוק לזמן כדי להכיר אדם חדש ולהרגיש בטוח לידו.

אני אוהב את השונות הזו.

היא מאפשרת לילדים לגלות שאין דרך אחת נכונה ליצור קשר.

מה שעובד עם כלב אחד לא בהכרח יעבוד עם כלב אחר. לפעמים צריך לשנות את הדרך שבה אנחנו פונים, לחכות קצת, להציע פעילות אחרת או פשוט לתת לכלב זמן.

ובתוך התהליך הזה אפשר לגלות משהו חשוב גם על אנשים.

גם לנו יש העדפות שונות.

גם אנחנו יכולים להזדקק לקצב אחר.

וגם הדרך שבה אנחנו מרגישים בנוח ליצור קשר יכולה להיות שונה מאדם לאדם.

מה קורה כשהכלב בוחר אחרת?

לפעמים אנחנו מתכננים פעילות מסוימת והכלב פשוט לא משתף פעולה.

הילד רוצה שהוא יעבור במנהרה והוא בוחר ללכת לכיוון אחר.

אנחנו מזמינים אותו למשחק והוא פחות מעוניין בו באותו רגע.

או שאנחנו מנסים ללמד אותו משהו חדש וזה לוקח יותר זמן ממה שציפינו.

אלה רגעים משמעותיים מאוד בעיניי.

במקום למהר להשיג את התוצאה, אפשר לעצור ולחשוב יחד:

למה זה לא עבד?

מה הכלב אולי מבקש מאיתנו?

איזו דרך אחרת אפשר לנסות?

האם צריך לשנות משהו בפעילות?

דרך החוויה עם הכלב אפשר לתרגל גמישות, להתמודד עם תסכול, לנסות פתרונות שונים ולגלות שלפעמים שינוי קטן בדרך שלנו משנה את כל האינטראקציה.

חוויות הצלחה שמחזקות תחושת מסוגלות

אחד הדגשים החשובים לי בטיפול הוא לזהות את העוצמות והיכולות של הילד ולאפשר לו לחוות אותן בתוך המפגש.

כשילד מצליח ללמד כלב תרגיל חדש, ליצור איתו משחק משותף, להבין את שפת הגוף שלו או למצוא דרך שגורמת לכלב לרצות לשתף איתו פעולה, קורה משהו משמעותי.

הוא רואה שהפעולות שלו משפיעות.

הוא מצליח.

וההצלחה הזו נבנית מתוך תהליך שהוא היה שותף פעיל בו.

לפעמים נתחיל ממשימה פשוטה ונבנה ממנה בהדרגה. ככל שהילד צובר ניסיון וביטחון, אפשר להוסיף אתגרים חדשים שמתאימים לו.

המטרה היא לא רק להגיע לתוצאה עם הכלב, אלא לאפשר לילד לזהות את הדרך שעשה ואת היכולות שעזרו לו להגיע אליה.

כך אפשר לחזק בהדרגה את תחושת המסוגלות ואת הביטחון להתנסות גם בדברים חדשים.

תקשורת ומיומנויות חברתיות דרך חוויה

עבור חלק מהילדים והמתבגרים על הרצף, מצבים חברתיים יכולים להיות מורכבים.

הקשר עם הכלב מאפשר לנו לעבוד על היבטים של תקשורת וקשר דרך מצבים מוחשיים שמתרחשים במהלך המפגש.

למשל, אפשר לתרגל המתנה לתור, שיתוף פעולה, בקשת עזרה, קבלת החלטות, זיהוי גבולות והתאמת הדרך שבה אנחנו מתקשרים למי שנמצא מולנו.

במקום רק לדבר על המיומנויות האלה, אנחנו פוגשים אותן בתוך פעילות.

הכלב מגיב למה שאנחנו עושים, והתגובה שלו נותנת לנו משוב מיידי שאפשר להתבונן בו יחד.

ומה לגבי חרדה?

ילדים ומתבגרים על הרצף יכולים להתמודד גם עם חרדה, אך כמובן שכל ילד שונה וההתמודדות אינה זהה אצל כולם.

כאשר ילד מתמודד עם חרדה, חשוב לי שהמפגש יאפשר לו להכיר את הסביבה, את הכלבים ואת הפעילויות בקצב שמתאים לו.

הכלב יכול להיות שותף בפעילות שמעניינת את הילד ולספק נקודת חיבור שממנה אפשר להתחיל.

בהמשך ניתן ליצור בהדרגה הזדמנויות להתנסות בדברים חדשים, תוך שמירה על תחושת ביטחון, בחירה והצלחות לאורך הדרך.

גם כאן אני מעדיף להתבונן במה שהילד כבר מסוגל לעשות ולבנות משם את הצעד הבא.

מה טמפל גרנדין לימדה אותי על הסתכלות אחרת

אחד הספרים שהשפיעו על הדרך שבה אני חושב על הקשר בין אנשים ובעלי חיים הוא "השפה הסודית של בעלי החיים" של ד"ר טמפל גרנדין.

גרנדין היא חוקרת בעלי חיים ואישה אוטיסטית, והחיבור בין הניסיון האישי שלה לבין עבודתה המקצועית מאפשר לה להציג נקודת מבט מרתקת על האופן שבו בני אדם ובעלי חיים חווים ומפרשים את העולם.

כשקראתי את הספר, אחד הדברים שנשארו איתי הוא החשיבות של ההבנה שאנשים יכולים להתבונן באותה סיטואציה ולחוות או לפרש אותה בדרכים שונות.

הרעיון הזה פוגש אותי גם בעבודה הטיפולית.

התקשורת עם הכלבים נותנת לנו הזדמנות להתבונן יחד במה שקורה ולשאול שאלות.

מה ראיתי?

מה גרם לי לחשוב שזה מה שהכלב רוצה?

האם יכולה להיות עוד אפשרות?

מה השתנה כשניסיתי דרך אחרת?

אני אוהב את השאלות האלה משום שהן מתחילות בחוויה עם הכלב, ויכולות בהדרגה לפתוח אפשרות להתבוננות גם בחוויות ובמצבים אחרים בחיים.

מה המחקר מספר לנו?

בשנים האחרונות נחקר השימוש בבעלי חיים ובכלבים כחלק מהתערבויות עבור ילדים על הרצף האוטיסטי.

במחקר שפורסם ב־PLOS ONE נבדקה, בין היתר, האינטראקציה של ילדים על הרצף עם בעלי חיים לעומת צעצועים. החוקרים מצאו שבנוכחות בעלי החיים הילדים הפגינו יותר התנהגויות של גישה חברתית, ובהן דיבור, מבט ומגע, וכן פחות התנהגויות של נסיגה חברתית.

המחקר אינו אומר שכל ילד על הרצף יגיב באותה דרך או שטיפול בעזרת כלבים מתאים לכל ילד, אבל הוא מצטרף לעניין המחקרי הרחב יותר באפשרויות שהקשר עם בעלי חיים יכול לפתוח עבור ילדים על הרצף.

לקריאת המחקר

ההורים הם חלק חשוב מהתהליך

ההורים מכירים את הילד שלהם טוב מכולם.

הם יודעים מה משמח אותו, מה מעסיק אותו, באילו מצבים קל לו יותר, מתי הוא זקוק לתמיכה ואילו דברים כבר עובדים בבית.

לכן הקשר עם ההורים חשוב לי מאוד כחלק מהתהליך.

דרך השיחות והדרכת ההורים אפשר לחבר בין מה שקורה במפגש לבין החיים עצמם, לזהות יחד התקדמות ולחשוב כיצד העוצמות והיכולות שאנחנו פוגשים בטיפול יכולות לקבל מקום גם בבית ובסיטואציות נוספות.

טיפול שמתחיל בילד

אין שני ילדים על הרצף שהם אותו הדבר, ולכן גם התהליך הטיפולי אינו יכול להיראות אותו הדבר עבור כולם.

אני מתאים את הפעילות לילד שנמצא מולי, לתחומי העניין שלו, לעוצמות שלו, לדברים שמעסיקים אותו ולקצב שמתאים לו.

לפעמים נעבוד דרך משחק.

לפעמים דרך לימוד תרגיל לכלב.

לפעמים נבנה יחד מסלול או משימה.

ולפעמים דווקא ההתבוננות במה שקורה בינינו לבין הכלב תפתח את השיחה המשמעותית ביותר.

הכלב הוא שותף בתהליך, אבל במרכז נמצא הילד.

חשוב לי שהמפגש יהיה מקום שבו הוא יכול ליהנות, להתנסות, להצליח, להכיר טוב יותר את היכולות שלו ולהרגיש שרואים אותו באמת.

לסיכום

הקשר עם כלבים יכול לפתוח עבור ילדים ומתבגרים על הרצף מרחב עשיר של תקשורת, התנסות ולמידה.

דרך הפעילות המשותפת אפשר לעבוד על קשר ותקשורת, גמישות, התמודדות עם תסכול, זיהוי רגשות וצרכים, ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות.

אבל עבורי, הדבר החשוב ביותר מתחיל עוד קודם.

להכיר את הילד שנמצא מולי, לזהות את העוצמות והיכולות שלו ולבנות עבורו חוויה שבה הוא יכול להרגיש בטוח, ליהנות ולהצליח בדרך שמתאימה לו.

אם אתם הורים לילד או למתבגר על הרצף ומחפשים עבורו תהליך רגשי חווייתי באמצעות הקשר עם כלבים, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת כלבים לילדים ונוער או לפנות אליי לשיחת היכרות.

דילוג לתוכן