תפריט
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
לפעמים לא צריך לחפש רחוק כדי למצוא משהו שיכול לעזור לילד ברגעים של פחד או מתח.
לפעמים הוא כבר נמצא בבית.
הכלב המשפחתי הוא חלק מהשגרה של הילד. הוא נמצא שם בבוקר, כשחוזרים מבית הספר, בטיולים, במשחקים וגם ברגעים שבהם הבית קצת פחות רגוע.
עבור ילדים רבים, הקשר עם הכלב יכול להיות מקור לקרבה, הנאה, ביטחון ותחושת שייכות. ובתקופות שבהן הילד מתמודד עם פחד, מתח או חוסר ודאות, אפשר להשתמש בקשר שכבר קיים ביניהם כדי ליצור רגעים של עשייה משותפת, הצלחה ותקשורת.
לא צריך להפוך את הכלב ל"מטפל" וגם לא את הילד לאחראי על הכלב.
אפשר פשוט ללמוד להשתמש בקשר ביניהם בצורה מודעת יותר.
ילדים יכולים לפחד מדברים שונים.
לפעמים מדובר בפחד מהחושך, משינה לבד או ממשהו שקרה בבית הספר.
לפעמים יש תקופה של שינוי: מעבר, התחלה במסגרת חדשה, קושי חברתי או שינוי בתוך המשפחה.
ובשנים האחרונות, הילדים שלנו פוגשים גם מציאות ביטחונית מורכבת. אזעקות, כניסה למרחב מוגן, חדשות ושיחות של מבוגרים נמצאות בסביבה שלהם ומשפיעות על כל ילד בדרך אחרת.
כשהילד חווה מתח או פחד, אחת השאלות שאני אוהב לשאול היא:
מה כבר עוזר לו?
מי האנשים שמשרים עליו ביטחון?
איזו פעילות מאפשרת לו להרגיש טוב?
מה עוזר לו לחזור לשגרה?
ולפעמים, כשיש כלב בבית, הוא יכול להיות חלק מהתשובה.
אחד הדברים היפים בקשר עם כלב משפחתי הוא שהוא כבר חלק מהחיים.
הילד מכיר אותו.
הוא יודע איך הוא משחק, איפה הוא אוהב לישון, מה מצחיק אותו ואיך הוא מבקש לצאת לטיול.
בתקופה שבה דברים אחרים מרגישים פחות צפויים, דווקא הפעולות הקטנות והמוכרות עם הכלב יכולות ליצור רצף ושגרה.
למלא לו מים.
לצאת יחד לטיול.
לזרוק לו כדור.
לשבת לידו.
להכין עבורו משחק חיפוש.
או פשוט להיות איתו באותו מרחב.
אלה לא חייבות להיות "פעילויות טיפוליות". לפעמים דווקא העובדה שמדובר ברגע רגיל ונעים עם הכלב היא מה שהופך אותו למשמעותי.
כשילד מפחד, לפעמים החוויה היא שמשהו גדול ממנו קורה והוא לא ממש יודע מה לעשות איתו.
עם הכלב אפשר ליצור חוויות אחרות.
הילד יכול ללמד אותו פעולה חדשה, לבנות לו מסלול קטן, להחביא לו צעצוע ולראות אותו מחפש, לשחק איתו או לצאת איתו יחד עם ההורה לטיול.
בתוך הפעילות הילד עושה משהו.
הוא חושב, מנסה, משנה, מצליח ולעיתים גם מגלה שהדברים לא מתרחשים בדיוק כפי שתכנן.
וכשהוא מצליח ליצור תקשורת עם הכלב או ללמד אותו משהו חדש, נוצרת חוויה פשוטה אבל משמעותית:
אני יכול להשפיע. אני יכול ללמוד. אני יכול להתמודד.
אלה בדיוק חוויות שאני אוהב ליצור גם בעבודה הטיפולית שלי עם ילדים.
כלבים חווים גם הם רגעים של חשש, התרגשות או חוסר ודאות.
אפשר להתבונן יחד בילד ובכלב ולשאול:
מה הכלב עושה כשהוא קצת חושש?
האם הוא רוצה להתקרב או דווקא צריך יותר מרחק?
מה עוזר לו להרגיש בטוח?
איך אנחנו יודעים מתי הוא מוכן להתקרב?
ומה קורה כשאנחנו מאפשרים לו לבחור?
ומכאן אפשר לפעמים להגיע באופן טבעי גם לילד:
ומה עוזר לך כשאתה חושש?
אולי להיות קרוב לאמא או לאבא.
אולי לקחת כמה דקות לבד.
אולי לדעת מראש מה הולך לקרות.
אולי לצאת החוצה.
אולי להיות עם הכלב.
ההתבוננות בכלב מאפשרת לדבר על פחד ותחושת ביטחון דרך חוויה שמתרחשת מולנו, ולא תמיד צריך להתחיל בשיחה ישירה על מה שהילד מרגיש.
יש כאן נקודה שחשובה לי מאוד.
אם אנחנו רוצים שהקשר עם הכלב יהיה מקום נעים ובטוח עבור הילד, הוא צריך להיות כזה גם עבור הכלב.
כלב שנמצא ליד הילד לא בהכרח רוצה באותו רגע שיחבקו או ילטפו אותו.
לפעמים הוא רוצה קשר ולפעמים הוא מעדיף לנוח.
אפשר ללמד ילדים להתבונן:
האם הכלב מתקרב אליי?
האם הוא נשאר כשאני מלטף אותו?
מה קורה כשאני מפסיק?
האם הוא מבקש שאמשיך או בוחר להתרחק?
דווקא מתוך ההתבוננות הזו הילד יכול ללמוד משהו רחב יותר על תקשורת, הקשבה וגבולות.
הקשר נבנה כששני הצדדים מקבלים בו מקום.
אם תרצו להעמיק בזה, כתבתי גם על איך להבין את שפת הגוף של הכלב וללמוד להקשיב למה שהוא אומר לנו.
במציאות שלנו יש רגעים שבהם כל בני הבית חווים מתח יחד.
גם הכלבים.
יש כלבים שנבהלים מאזעקות, פיצוצים או מהשינוי הפתאומי בהתנהלות בבית. אחרים דווקא נכנסים למרחב המוגן ונשכבים ליד בני המשפחה.
עבור ילד שיש לו קשר טוב עם הכלב, עצם העובדה שהכלב נמצא איתו יכולה להיות משמעותית.
אפשר לשמור, ככל שניתן, על פעולות מוכרות: להיכנס יחד למרחב המוגן, לשבת בקרבת הכלב אם הוא מעוניין בכך, ובהמשך לחזור לשגרה של טיול, אוכל ומשחק.
גם כאן הילד לא צריך לקבל את התפקיד של "להרגיע את הכלב".
האחריות נשארת אצל המבוגרים.
אבל אפשר להיות יחד עם הכלב, להתבונן בו ולתת מקום למה שכל אחד מבני הבית צריך באותו רגע.
אני אוהב במיוחד את הפעילויות הפשוטות שאפשר לעשות עם הכלב בתוך החיים עצמם.
טיול, למשל, יכול להיות הזדמנות לצאת מהבית, לנוע, לדבר תוך כדי הליכה או פשוט להיות יחד בלי צורך בשיחה.
משחק יכול ליצור צחוק והנאה בתקופה שבה יש הרבה מתח.
לימוד פעולה חדשה יכול לתת לילד מטרה קטנה וחוויית הצלחה.
והתבוננות בכלב יכולה לפתוח שיחה על רגשות, גבולות, פחד, בחירה ואמון.
לא כל רגע עם הכלב צריך להפוך לשיעור.
לפעמים מספיק לאפשר לילד ולכלב ליהנות יחד.
הכלב המשפחתי שייך למשפחה, ולכן גם האחריות על יצירת הקשר הנכון בינו לבין הילד היא שלנו, המבוגרים.
אנחנו יכולים לעזור לילד לזהות מה הכלב אומר.
להציע פעילות שמתאימה לשניהם.
לשמור על הגבולות של הילד ושל הכלב.
ולשים לב אילו חוויות משותפות מאפשרות לילד ליהנות, להתנסות ולהרגיש מסוגל.
וכמו תמיד עם ילדים, גם כאן הדוגמה האישית שלנו משמעותית.
כשאנחנו מתבוננים בכלב, מכבדים את הבחירות שלו ומתקשרים איתו בסבלנות, הילדים לומדים מאיתנו איך נראה קשר שמבוסס על הקשבה ואמון.
הקשר עם הכלב יכול להיות משאב משמעותי עבור הילד, אבל לפעמים אנחנו רואים שהפחד או החרדה כבר משפיעים באופן משמעותי על חיי היום־יום שלו.
במצבים כאלה אפשר לבחון גם תהליך טיפולי שמותאם לילד ולצרכים שלו.
בעבודה שלי בקליניקה, הכלבים מאפשרים לילדים להתנסות, ליצור קשר, להתמודד עם מצבים חדשים ולחוות הצלחות בתוך מרחב בטוח ובקצב שמתאים להם.
אם הנושא הזה מעסיק אתכם, תוכלו לקרוא בהרחבה במאמר טיפול בעזרת כלבים לילדים המתמודדים עם חרדות.
בעבודה שלי אני משתמש לא רק בכלבים שנמצאים איתי בקליניקה.
במקרים מסוימים אני עובד עם ילדים ומשפחות דווקא באמצעות הכלב שלהם.
יש בזה משהו מיוחד, כי הקשר שאנחנו עובדים עליו ממשיך גם אחרי שהמפגש מסתיים.
אפשר ללמוד יחד את שפת הגוף של הכלב, ליצור פעילויות משותפות, לעבוד על תקשורת, גבולות ושיתוף פעולה, ולגלות איך הקשר עם הכלב יכול לאפשר לילד להביא לידי ביטוי עוצמות ויכולות שכבר קיימות בו.
ולפעמים העבודה עם הכלב מאפשרת לנו להתבונן גם במה שקורה בתוך המשפחה: איך אנחנו מתקשרים, איך אנחנו מגיבים כשדברים לא קורים כפי שתכננו, איך אנחנו מתמודדים עם תסכול ואיך אנחנו מצליחים לעבוד יחד.
כלב משפחתי לא מעלים פחדים ולא מחליף תהליך מקצועי כאשר הילד זקוק לו.
אבל הקשר איתו יכול להיות משאב משמעותי שכבר נמצא בתוך הבית.
דרך משחק, טיול, התבוננות, למידה ופעילות משותפת אפשר ליצור עבור הילד רגעים של קרבה, הנאה והצלחה, ולעזור לו לגלות:
מה עוזר לי כשקשה לי?
מה נותן לי ביטחון?
אילו יכולות כבר יש בי?
ובעיניי, זה אחד הדברים היפים בקשר שבין ילדים לכלבים: בתוך מערכת היחסים עם הכלב הילד יכול לא רק ללמוד עליו, אלא גם לגלות עוד דברים על עצמו.
אם אתם מרגישים שהקשר של הילד שלכם עם הכלב המשפחתי יכול להפוך להזדמנות משמעותית עבורו ועבור המשפחה, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת הכלב שלכם.
לפעמים לא צריך לחפש רחוק כדי למצוא משהו שיכול לעזור לילד ברגעים של פחד או מתח.
לפעמים הוא כבר נמצא בבית.
הכלב המשפחתי הוא חלק מהשגרה של הילד. הוא נמצא שם בבוקר, כשחוזרים מבית הספר, בטיולים, במשחקים וגם ברגעים שבהם הבית קצת פחות רגוע.
עבור ילדים רבים, הקשר עם הכלב יכול להיות מקור לקרבה, הנאה, ביטחון ותחושת שייכות. ובתקופות שבהן הילד מתמודד עם פחד, מתח או חוסר ודאות, אפשר להשתמש בקשר שכבר קיים ביניהם כדי ליצור רגעים של עשייה משותפת, הצלחה ותקשורת.
לא צריך להפוך את הכלב ל"מטפל" וגם לא את הילד לאחראי על הכלב.
אפשר פשוט ללמוד להשתמש בקשר ביניהם בצורה מודעת יותר.
ילדים יכולים לפחד מדברים שונים.
לפעמים מדובר בפחד מהחושך, משינה לבד או ממשהו שקרה בבית הספר.
לפעמים יש תקופה של שינוי: מעבר, התחלה במסגרת חדשה, קושי חברתי או שינוי בתוך המשפחה.
ובשנים האחרונות, הילדים שלנו פוגשים גם מציאות ביטחונית מורכבת. אזעקות, כניסה למרחב מוגן, חדשות ושיחות של מבוגרים נמצאות בסביבה שלהם ומשפיעות על כל ילד בדרך אחרת.
כשהילד חווה מתח או פחד, אחת השאלות שאני אוהב לשאול היא:
מה כבר עוזר לו?
מי האנשים שמשרים עליו ביטחון?
איזו פעילות מאפשרת לו להרגיש טוב?
מה עוזר לו לחזור לשגרה?
ולפעמים, כשיש כלב בבית, הוא יכול להיות חלק מהתשובה.
אחד הדברים היפים בקשר עם כלב משפחתי הוא שהוא כבר חלק מהחיים.
הילד מכיר אותו.
הוא יודע איך הוא משחק, איפה הוא אוהב לישון, מה מצחיק אותו ואיך הוא מבקש לצאת לטיול.
בתקופה שבה דברים אחרים מרגישים פחות צפויים, דווקא הפעולות הקטנות והמוכרות עם הכלב יכולות ליצור רצף ושגרה.
למלא לו מים.
לצאת יחד לטיול.
לזרוק לו כדור.
לשבת לידו.
להכין עבורו משחק חיפוש.
או פשוט להיות איתו באותו מרחב.
אלה לא חייבות להיות "פעילויות טיפוליות". לפעמים דווקא העובדה שמדובר ברגע רגיל ונעים עם הכלב היא מה שהופך אותו למשמעותי.
כשילד מפחד, לפעמים החוויה היא שמשהו גדול ממנו קורה והוא לא ממש יודע מה לעשות איתו.
עם הכלב אפשר ליצור חוויות אחרות.
הילד יכול ללמד אותו פעולה חדשה, לבנות לו מסלול קטן, להחביא לו צעצוע ולראות אותו מחפש, לשחק איתו או לצאת איתו יחד עם ההורה לטיול.
בתוך הפעילות הילד עושה משהו.
הוא חושב, מנסה, משנה, מצליח ולעיתים גם מגלה שהדברים לא מתרחשים בדיוק כפי שתכנן.
וכשהוא מצליח ליצור תקשורת עם הכלב או ללמד אותו משהו חדש, נוצרת חוויה פשוטה אבל משמעותית:
אני יכול להשפיע. אני יכול ללמוד. אני יכול להתמודד.
אלה בדיוק חוויות שאני אוהב ליצור גם בעבודה הטיפולית שלי עם ילדים.
כלבים חווים גם הם רגעים של חשש, התרגשות או חוסר ודאות.
אפשר להתבונן יחד בילד ובכלב ולשאול:
מה הכלב עושה כשהוא קצת חושש?
האם הוא רוצה להתקרב או דווקא צריך יותר מרחק?
מה עוזר לו להרגיש בטוח?
איך אנחנו יודעים מתי הוא מוכן להתקרב?
ומה קורה כשאנחנו מאפשרים לו לבחור?
ומכאן אפשר לפעמים להגיע באופן טבעי גם לילד:
ומה עוזר לך כשאתה חושש?
אולי להיות קרוב לאמא או לאבא.
אולי לקחת כמה דקות לבד.
אולי לדעת מראש מה הולך לקרות.
אולי לצאת החוצה.
אולי להיות עם הכלב.
ההתבוננות בכלב מאפשרת לדבר על פחד ותחושת ביטחון דרך חוויה שמתרחשת מולנו, ולא תמיד צריך להתחיל בשיחה ישירה על מה שהילד מרגיש.
יש כאן נקודה שחשובה לי מאוד.
אם אנחנו רוצים שהקשר עם הכלב יהיה מקום נעים ובטוח עבור הילד, הוא צריך להיות כזה גם עבור הכלב.
כלב שנמצא ליד הילד לא בהכרח רוצה באותו רגע שיחבקו או ילטפו אותו.
לפעמים הוא רוצה קשר ולפעמים הוא מעדיף לנוח.
אפשר ללמד ילדים להתבונן:
האם הכלב מתקרב אליי?
האם הוא נשאר כשאני מלטף אותו?
מה קורה כשאני מפסיק?
האם הוא מבקש שאמשיך או בוחר להתרחק?
דווקא מתוך ההתבוננות הזו הילד יכול ללמוד משהו רחב יותר על תקשורת, הקשבה וגבולות.
הקשר נבנה כששני הצדדים מקבלים בו מקום.
אם תרצו להעמיק בזה, כתבתי גם על איך להבין את שפת הגוף של הכלב וללמוד להקשיב למה שהוא אומר לנו.
במציאות שלנו יש רגעים שבהם כל בני הבית חווים מתח יחד.
גם הכלבים.
יש כלבים שנבהלים מאזעקות, פיצוצים או מהשינוי הפתאומי בהתנהלות בבית. אחרים דווקא נכנסים למרחב המוגן ונשכבים ליד בני המשפחה.
עבור ילד שיש לו קשר טוב עם הכלב, עצם העובדה שהכלב נמצא איתו יכולה להיות משמעותית.
אפשר לשמור, ככל שניתן, על פעולות מוכרות: להיכנס יחד למרחב המוגן, לשבת בקרבת הכלב אם הוא מעוניין בכך, ובהמשך לחזור לשגרה של טיול, אוכל ומשחק.
גם כאן הילד לא צריך לקבל את התפקיד של "להרגיע את הכלב".
האחריות נשארת אצל המבוגרים.
אבל אפשר להיות יחד עם הכלב, להתבונן בו ולתת מקום למה שכל אחד מבני הבית צריך באותו רגע.
אני אוהב במיוחד את הפעילויות הפשוטות שאפשר לעשות עם הכלב בתוך החיים עצמם.
טיול, למשל, יכול להיות הזדמנות לצאת מהבית, לנוע, לדבר תוך כדי הליכה או פשוט להיות יחד בלי צורך בשיחה.
משחק יכול ליצור צחוק והנאה בתקופה שבה יש הרבה מתח.
לימוד פעולה חדשה יכול לתת לילד מטרה קטנה וחוויית הצלחה.
והתבוננות בכלב יכולה לפתוח שיחה על רגשות, גבולות, פחד, בחירה ואמון.
לא כל רגע עם הכלב צריך להפוך לשיעור.
לפעמים מספיק לאפשר לילד ולכלב ליהנות יחד.
הכלב המשפחתי שייך למשפחה, ולכן גם האחריות על יצירת הקשר הנכון בינו לבין הילד היא שלנו, המבוגרים.
אנחנו יכולים לעזור לילד לזהות מה הכלב אומר.
להציע פעילות שמתאימה לשניהם.
לשמור על הגבולות של הילד ושל הכלב.
ולשים לב אילו חוויות משותפות מאפשרות לילד ליהנות, להתנסות ולהרגיש מסוגל.
וכמו תמיד עם ילדים, גם כאן הדוגמה האישית שלנו משמעותית.
כשאנחנו מתבוננים בכלב, מכבדים את הבחירות שלו ומתקשרים איתו בסבלנות, הילדים לומדים מאיתנו איך נראה קשר שמבוסס על הקשבה ואמון.
הקשר עם הכלב יכול להיות משאב משמעותי עבור הילד, אבל לפעמים אנחנו רואים שהפחד או החרדה כבר משפיעים באופן משמעותי על חיי היום־יום שלו.
במצבים כאלה אפשר לבחון גם תהליך טיפולי שמותאם לילד ולצרכים שלו.
בעבודה שלי בקליניקה, הכלבים מאפשרים לילדים להתנסות, ליצור קשר, להתמודד עם מצבים חדשים ולחוות הצלחות בתוך מרחב בטוח ובקצב שמתאים להם.
אם הנושא הזה מעסיק אתכם, תוכלו לקרוא בהרחבה במאמר טיפול בעזרת כלבים לילדים המתמודדים עם חרדות.
בעבודה שלי אני משתמש לא רק בכלבים שנמצאים איתי בקליניקה.
במקרים מסוימים אני עובד עם ילדים ומשפחות דווקא באמצעות הכלב שלהם.
יש בזה משהו מיוחד, כי הקשר שאנחנו עובדים עליו ממשיך גם אחרי שהמפגש מסתיים.
אפשר ללמוד יחד את שפת הגוף של הכלב, ליצור פעילויות משותפות, לעבוד על תקשורת, גבולות ושיתוף פעולה, ולגלות איך הקשר עם הכלב יכול לאפשר לילד להביא לידי ביטוי עוצמות ויכולות שכבר קיימות בו.
ולפעמים העבודה עם הכלב מאפשרת לנו להתבונן גם במה שקורה בתוך המשפחה: איך אנחנו מתקשרים, איך אנחנו מגיבים כשדברים לא קורים כפי שתכננו, איך אנחנו מתמודדים עם תסכול ואיך אנחנו מצליחים לעבוד יחד.
כלב משפחתי לא מעלים פחדים ולא מחליף תהליך מקצועי כאשר הילד זקוק לו.
אבל הקשר איתו יכול להיות משאב משמעותי שכבר נמצא בתוך הבית.
דרך משחק, טיול, התבוננות, למידה ופעילות משותפת אפשר ליצור עבור הילד רגעים של קרבה, הנאה והצלחה, ולעזור לו לגלות:
מה עוזר לי כשקשה לי?
מה נותן לי ביטחון?
אילו יכולות כבר יש בי?
ובעיניי, זה אחד הדברים היפים בקשר שבין ילדים לכלבים: בתוך מערכת היחסים עם הכלב הילד יכול לא רק ללמוד עליו, אלא גם לגלות עוד דברים על עצמו.
אם אתם מרגישים שהקשר של הילד שלכם עם הכלב המשפחתי יכול להפוך להזדמנות משמעותית עבורו ועבור המשפחה, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בעזרת הכלב שלכם.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital