תפריט
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אילן זהר – טיפול בעזרת כלבים
אימצתם כלב בוגר? הימים והשבועות הראשונים בבית הם תקופה של היכרות הדדית. הנה מה שחשוב לדעת על הסתגלות, שגרה, אוכל, טיולים, ילדים, פחדים, השארת הכלב לבד ובניית תקשורת טובה מההתחלה.
הגעת כלב חדש למשפחה היא רגע מרגש, אבל עבור הכלב עצמו זהו שינוי גדול מאוד.
הוא מגיע למקום חדש, לאנשים חדשים, לריחות אחרים, לשגרה שהוא עדיין לא מכיר ולכללים שעוד לא ברורים לו.
בניגוד לגור צעיר, כלב בוגר מגיע אלינו גם עם היסטוריה.
לפעמים אנחנו יודעים איפה חי, עם מי היה ומה עבר עליו. במקרים אחרים אנחנו יודעים מעט מאוד.
יכול להיות שהוא כבר מכיר בית, טיולים, ילדים וכלבים אחרים. יכול להיות שחלק מהדברים האלה חדשים עבורו. ויכול להיות שיש חוויות מהעבר שמשפיעות על הדרך שבה הוא מגיב היום.
לכן מבחינתי, בימים הראשונים המטרה היא לא למהר ללמד את הכלב את כללי הבית.
קודם כול אנחנו רוצים להכיר אותו ולאפשר לו להכיר אותנו.
כשכלב מגיע לבית חדש, אנחנו עדיין לא באמת יודעים מי הכלב שחי איתנו.
גם הוא עדיין לא יודע מי אנחנו.
בימים הראשונים כדאי לשמור ככל האפשר על סביבה רגועה ושגרה פשוטה.
לאפשר לו להכיר את הבית בקצב שלו, להריח, לנוח, להתבונן ולהתקרב אל בני המשפחה כשהוא מרגיש בנוח.
יש כלבים שייכנסו הביתה ותוך זמן קצר יסתובבו כאילו תמיד חיו שם.
אחרים יהיו שקטים מאוד, ייצמדו לאדם מסוים, יתקשו לאכול, יחפשו מקום מרוחק או יהיו דרוכים.
כל התגובות האלה יכולות להיות חלק מתהליך ההסתגלות.
לכן כדאי להיזהר ממסקנות מהירות כמו "הוא תמיד רגוע", "הוא לא משחק", "הוא מפחד מגברים" או "הוא מסתדר עם הכול".
ככל שהכלב ירגיש בטוח יותר, נתחיל להכיר בהדרגה יותר צדדים שלו.
כדאי להכין מראש מקום נעים למנוחה, כלים למים ולאוכל, מזון שמתאים לו, רצועה, רתמה או קולר מתאימים, משחקים ומוצרי לעיסה בטוחים.
אם ידוע לכם איזה מזון הכלב אכל לפני שהגיע, בדרך כלל כדאי להתחיל איתו ולא לבצע שינוי חד מיד עם המעבר לבית החדש.
כדאי גם להכין אזור שבו הכלב יוכל לנוח בלי שיפריעו לו.
במיוחד בבית עם ילדים או עם בעלי חיים נוספים, האפשרות לקחת מרחק ולהיות במקום שקט יכולה להיות חשובה מאוד.
קל להתלהב מכלב חדש ולרצות להיות איתו כל הזמן.
אבל מבחינת הכלב, עצם המעבר לבית החדש הוא כבר אירוע עמוס.
הוא צריך לעבד הרבה מאוד מידע חדש.
לכן אחד הדברים החשובים ביותר בימים הראשונים הוא דווקא לאפשר מנוחה.
תנו לו לישון.
אפשרו לו לבחור אם להתקרב.
נסו שלא להעביר אותו בין הרבה אנשים ומקומות מיד בהתחלה.
יהיה מספיק זמן בהמשך להכיר חברים, משפחה מורחבת ומקומות חדשים.
כלב שמגיע לבית חדש עדיין לא יודע מתי יוצאים לטיול, איפה אוכלים, איפה ישנים ומה קורה כשכולם יוצאים מהבית.
שגרה יחסית צפויה יכולה לעזור לו מאוד.
טיולים בשעות דומות, מקום קבוע לאוכל ולמים, אזור מנוחה ברור ותגובות עקביות של בני הבית יוצרים עבורו בהדרגה עולם שקל יותר להבין.
ככל שהבית הופך צפוי יותר, לכלב קל יותר ללמוד מה קורה בו ומה מצופה ממנו.
גם אם הכלב כבר רגיל לטייל, הסביבה החדשה יכולה להרגיש אחרת לגמרי.
הריחות חדשים.
הרחוב חדש.
הכלבים חדשים.
גם האדם שמחזיק את הרצועה חדש.
לכן בתחילת הדרך כדאי לבחור טיולים יחסית רגועים ולתת לכלב הרבה זמן להריח ולהכיר את הסביבה.
הרחה היא חלק משמעותי מהדרך שבה כלבים אוספים מידע על העולם, והיא גם יכולה לעזור להם להתנהל בקצב שמתאים להם.
כדאי גם להיות זהירים במיוחד מבחינת בטיחות בתקופה הראשונה. כלב שעדיין לא קשור אלינו היטב ועלול להיבהל יכול לברוח במהירות.
לכן חשוב לוודא שהרתמה או הקולר מתאימים היטב ושאין אפשרות להשתחרר מהם.
כאן יש הבדל חשוב מאוד בין כלב בוגר לבין גור שאנחנו רוצים לחשוף בהדרגה לעולם.
כלב בוגר יכול להגיע עם פחדים או חששות שכבר התפתחו בעקבות חוויות קודמות, חוסר חשיפה או גורמים אחרים.
הוא יכול לחשוש מאנשים מסוימים, ילדים, כלבים, מכוניות, רעשים, מעליות, מדרגות או מצבים אחרים.
כאשר אנחנו מזהים פחד משמעותי, חשוב לא להציף את הכלב ולא לקרב אותו בכוח לדבר שמפחיד אותו מתוך מחשבה שכך "יתרגל".
בשלב הראשון נרצה לנהל את הסביבה ולאפשר לו מרחק שבו הוא עדיין מסוגל להתמודד.
בהמשך, לאחר שמבינים את רמת הפחד ואת התגובה שלו, אפשר לבנות תהליך הדרגתי שבו הכלב נחשף לגורם בקצב שמתאים לו ובתנאים שבהם הוא מסוגל לחוות הצלחה.
אם הכלב מוצף, מפוחד מאוד או מנסה לברוח, החשיפה עצמה יכולה להפוך לעוד חוויה קשה עבורו.
מרחק הוא כלי חשוב מאוד.
ממרחק שבו הכלב עדיין מסוגל להתבונן, להריח, לאכול ולהגיב אלינו, אפשר להתחיל בהמשך לבנות עבורו חוויות אחרות.
כאשר הפחד משמעותי, חוזר על עצמו או משפיע על ההתנהלות היומיומית, אני ממליץ להיעזר במאלף בגישה חיובית או באיש מקצוע מתאים שיצפה בכלב, ינסה להבין את עוצמת הפחד ויבנה עבורו תוכנית הדרגתית.
המטרה היא לעבוד בקצב שהכלב מסוגל להתמודד איתו, ולא לדחוף אותו מעבר ליכולת שלו.
בתקופה הראשונה כדאי גם להבחין בין פחד לבין חוסר היכרות.
כלב יכול לעצור מול מדרגות פשוט משום שמעולם לא השתמש בהן.
הוא יכול להסס להיכנס למעלית כי היא חדשה לו.
הוא יכול לא לדעת איך משחקים בצעצוע מסוים.
במצבים כאלה אנחנו יכולים לתת לו זמן, לעודד בעדינות ולחזק כל התקדמות.
אבל אם אנחנו רואים סימנים ברורים של מצוקה, ניסיון לברוח, קיפאון, דריכות חזקה או תגובה שמתעצמת ככל שמתקרבים, כדאי להתייחס לזה אחרת ולשקול ליווי מקצועי.
התרגשות של ילדים מכלב חדש היא טבעית.
הם רוצים ללטף, לשחק, להראות לו את החדר ולהיות לידו.
אבל אנחנו עדיין לא יודעים איך הכלב מרגיש לגבי ילדים ואיזה סוג קשר נעים לו.
לכן בתקופה הראשונה חשוב במיוחד שהמפגשים יהיו בהשגחת מבוגר.
כדאי ללמד את הילדים לאפשר לכלב להגיע אליהם ולא למהר להתקרב אליו.
בתקופה הזו כדאי גם להימנע מחיבוקים, מהתקרבות של הפנים לפנים של הכלב ומהפרעה בזמן אכילה, לעיסה ושינה, עד שאנחנו מכירים טוב יותר את הדרך שבה הוא מתקשר ואת הדברים שנעימים לו.
אפשר להתבונן יחד ולשאול:
האם הוא בוחר להתקרב?
איך הגוף שלו נראה?
האם הוא רוצה להמשיך את המפגש?
האם הוא מחפש מקום לנוח?
כך הילדים לומדים כבר מההתחלה שהקשר עם הכלב הוא תקשורת הדדית.
גם אנחנו רוצים להיות איתו, וגם הוא צריך לקבל אפשרות לבחור, לקחת מרחק ולנוח.
לפעמים יש ציפייה שכלב בוגר "כבר אמור לדעת".
אבל גם כלב שכבר חי בבית בעבר לא יודע את הכללים בבית שלכם.
הוא לא יודע אם אפשר לעלות על הספה, איפה אתם רוצים שיישן, איך מבקשים אצלכם לצאת לטיול או מה אתם מצפים ממנו כשמגיעים אורחים.
לכן כדאי להתייחס אליו כאל מי שלומד שפה חדשה.
במקום לחכות שיעשה משהו שלא מתאים לנו ואז להגיב, אנחנו יכולים ללמד אותו מראש אילו התנהגויות כן כדאי לו לבחור.
זה נכון גם עם כלב בוגר.
אם הכלב רוצה תשומת לב והוא מגלה שקפיצה מביאה לכך שמלטפים אותו, הוא עשוי להמשיך לקפוץ.
אם הוא ילמד שהדרך לקבל מאיתנו תשומת לב היא לבוא אלינו בצורה רגוע, הוא ילמד לא לקפוץ.
אם הוא לוקח חפץ (כמו נעל למשל) ואנחנו מתחילים לרדוף אחריו, מבחינתו יכול להיות שהתחיל משחק נהדר וזו סיבה מעולה להמשיך לקחת חפצים.
לכן אני מנסה תמיד לשאול:
מה הכלב רוצה להשיג, ואיזו דרך אחרת אנחנו רוצים ללמד אותו כדי להגיע לשם?
כשאנחנו מחזקים את ההתנהגות שאנחנו רוצים לראות, אנחנו עוזרים לכלב להבין בצורה הרבה יותר ברורה איך כדאי לו להתנהל.
מעבר לבית חדש יכול להשפיע גם על התיאבון.
יש כלבים שיאכלו כרגיל מהרגע הראשון, ואחרים יאכלו פחות במשך תקופת ההסתגלות.
אם ידוע איזה מזון הכלב אכל קודם, כדאי בדרך כלל לשמור בתחילה על אותו מזון ולבצע שינוי, אם יש צורך, בהדרגה.
מים טריים צריכים להיות זמינים לכלב כל הזמן.
אם הכלב אינו אוכל לאורך זמן, מקיא, משלשל, נראה חלש או מופיעים סימנים אחרים שמעוררים דאגה, כדאי להתייעץ עם וטרינר.
גם כלב בוגר שכבר היה מורגל לעשיית צרכים בחוץ יכול לעשות צרכים בבית חדש.
הסביבה השתנתה, השגרה השתנתה ולעיתים גם רמת המתח שלו גבוהה יותר.
לכן בתקופה הראשונה כדאי להוציא אותו בתדירות גבוהה ולתת לו הרבה הזדמנויות לעשות בחוץ.
וכמו עם גור, אין סיבה לכעוס על כלב שעשה צרכים בבית.
המטרה היא להבין מה קרה ולתת לו יותר הזדמנויות להצליח בפעם הבאה.
אם התופעה נמשכת או מופיעה באופן חריג, כדאי לבדוק גם אפשרות רפואית עם וטרינר.
גם כאן לא כדאי למהר.
לפעמים נאמר לנו שכלב "מסתדר עם כלבים", אבל אנחנו עדיין לא יודעים איך הוא מגיב לכל כלב ובכל סביבה.
אין צורך להפגיש אותו עם הרבה כלבים בימים הראשונים.
אפשר להתחיל בהליכות רגועות ובמרחק שמאפשר לו להרגיש בנוח.
אם אנחנו רואים מתח, פחד או תגובות חזקות סביב כלבים אחרים, כדאי להימנע ממפגשים קרובים ולבנות את ההתנהלות בצורה הדרגתית.
המפגש בין הכלב החדש לכלב שחי בבית צריך להיעשות בהדרגה.
המפגש הראשון צריך להיעשות מחוץ הבית בטיול, להתחיל במרחק אחד מהשני ולהתקרב בהדרגה במידה ששני הכלבים רוצים בקרבה, אחרי שמגיעים למגע להמשיך בהליכה משותפת ורק אז להיכנס הביתה.
גם אחרי שנכנסים הביתה, חשוב שלכל אחד מהכלבים תהיה אפשרות לקחת מרחק ולנוח.
כדאי להשגיח על אינטראקציות בתחילת הדרך ולתת תשומת לב מיוחדת למצבים סביב אוכל, צעצועים, מקומות מנוחה וקרבה לבני הבית.
אנחנו לא חייבים שהכלבים יהפכו לחברים מיד.
המטרה הראשונית היא לאפשר להם ללמוד לחיות יחד בצורה בטוחה ונעימה.
משחק הוא דרך מצוינת להכיר את הכלב.
אבל גם כאן כדאי קודם לגלות מה הוא אוהב.
יש כלבים שאוהבים כדור.
אחרים אוהבים משיכות.
יש כאלה שנהנים ממשחקי חיפוש והרחה.
ויש כלבים שבימים הראשונים בכלל לא ישחקו.
זה בסדר.
ככל שהכלב ירגיש בטוח יותר, ייתכן שנגלה דברים חדשים שהוא נהנה מהם.
המשחק מאפשר לנו לבנות חוויות טובות יחד ולהתחיל לפתח שפה משותפת.
גם אם הכלב היה רגיל להישאר לבד בבית הקודם, המעבר לבית חדש יכול לשנות את התגובה שלו.
לכן בתקופה הראשונה כדאי לבדוק בהדרגה איך הוא מתמודד.
מתחילים בפרקי זמן קצרים ככל האפשר ומנסים לראות מה קורה כשהוא נשאר לבד.
אם הוא נשאר רגוע, אפשר להאריך בהדרגה.
אם הוא מגלה מצוקה משמעותית, נובח לאורך זמן, מיילל, הורס דברים, מנסה לצאת או מתקשה מאוד להירגע, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע ולבנות תהליך מותאם.
מצוקה סביב הישארות לבד יכולה להיות מורכבת וחשוב לטפל בזה כמה שיותר מהר בשביל שלא תתפתח חרדת נטישה.
אין מספר ימים שמתאים לכל הכלבים.
יש כלב שירגיש בבית במהירות, ואחר יצטרך שבועות או יותר כדי להרגיש בטוח מספיק לחשוף את כל ההתנהגויות וההרגלים שלו.
לכן אני פחות אוהב כללים קשיחים כמו "אחרי שלושה ימים הכלב עושה כך, אחרי שלושה שבועות כך".
כל כלב מגיע עם היסטוריה אחרת, אופי אחר ויכולת הסתגלות אחרת.
במקום לספור ימים, אני מעדיף להתבונן בכלב שנמצא מולי.
האם הוא מתחיל לנוח יותר?
האם הוא אוכל בנינוחות?
האם הוא יוזם קשר?
האם הוא מתחיל לשחק?
האם הגוף שלו נראה פחות דרוך?
אלה יכולים להיות סימנים לכך שהוא מתחיל להרגיש בבית.
מהרגע הראשון הכלב לומד אותנו ואנחנו לומדים אותו.
אנחנו רוצים להבין את שפת הגוף שלו, לזהות מה נעים לו ומה קשה לו, לגלות מה מניע אותו וללמד אותו איך להבין אותנו.
חלק מהתקשורת הזו זה גם ללמד פעולות שיעזרו בחיים המשותפים: לבוא אלינו, לעזוב חפץ, ללכת איתנו בנוחות, לחכות, ללכת למקום או כל דבר אחר שהמשפחה והכלב צריכים.
אבל מבחינתי, הפעולות עצמן הן רק חלק מהעניין.
המטרה היא לבנות שפה משותפת.
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר זה את זה, קל יותר ליצור שיתוף פעולה ולהתמודד גם עם הדברים שמאתגרים אותנו.
בשביל להבין טוב יותר את הכלב שלכם, מומלץ לקרוא את המאמר שכתבתי על "איך להבין את שפת הגוף של הכלב"
ומאמר נוסף שמסביר על הגישה הזו "הדרך לבניית תקשורת מיטבית עם הכלב בבית".
אני חושב שיש ערך גדול לפגישה עם מאלף כבר בתחילת הדרך, גם כשאין כרגע "בעיה".
פגישה בבית מאפשרת להתבונן בכלב בתוך הסביבה שבה הוא באמת חי, להבין את הצרכים שלו ואת הציפיות של בני המשפחה ולבנות כבר מההתחלה תקשורת והרגלים שמתאימים לבית.
ליווי מקצועי חשוב במיוחד כאשר מופיעים פחד, חרדה, תוקפנות, שמירה על משאבים, קושי משמעותי בהישארות לבד, תגובות חזקות לכלבים או אנשים, או התנהגות שבני המשפחה מתקשים להבין.
עם הזמן אנחנו לומדים מי הכלב שהגיע אלינו.
אנחנו מגלים מה מצחיק אותו, מה מרגיע אותו, אילו משחקים הוא אוהב, איפה הוא מעדיף לישון ואיך הוא מבקש מאיתנו דברים.
והוא לומד אותנו.
את הקולות שלנו, השגרה שלנו, הדרך שבה אנחנו משחקים איתו והדברים שאנחנו מבקשים ממנו.
כך, בהדרגה, כלב שהיה "הכלב החדש" מתחיל להפוך פשוט לכלב שלנו.
אימוץ של כלב הוא תחילתה של מערכת יחסים חדשה.
אנחנו לא יכולים לשנות את מה שהכלב חווה לפני שהגיע אלינו, ולעיתים גם לא נדע בדיוק מה היה שם.
אבל מהרגע שהוא מגיע אלינו, אנחנו יכולים להתחיל לבנות איתו חוויות חדשות.
חוויות של ביטחון.
של הקשבה.
של משחק.
של בחירה.
של תקשורת.
ושל אנשים שהוא לומד שאפשר לסמוך עליהם.
ככל שניתן לכלב זמן להכיר אותנו ונקדיש זמן להכיר אותו, נוכל לבנות יחד מערכת יחסים שמתאימה לכלב ולמשפחה.
אימצתם לאחרונה כלב בוגר?
אם תרצו להתחיל את הדרך איתו בצורה טובה, אפשר לקבוע מפגש בבית שבו נכיר את הכלב, נבחן את הצרכים שלו ושל המשפחה ונבנה יחד דרך שמתאימה לכם.
אימצתם כלב בוגר? הימים והשבועות הראשונים בבית הם תקופה של היכרות הדדית. הנה מה שחשוב לדעת על הסתגלות, שגרה, אוכל, טיולים, ילדים, פחדים, השארת הכלב לבד ובניית תקשורת טובה מההתחלה.
הגעת כלב חדש למשפחה היא רגע מרגש, אבל עבור הכלב עצמו זהו שינוי גדול מאוד.
הוא מגיע למקום חדש, לאנשים חדשים, לריחות אחרים, לשגרה שהוא עדיין לא מכיר ולכללים שעוד לא ברורים לו.
בניגוד לגור צעיר, כלב בוגר מגיע אלינו גם עם היסטוריה.
לפעמים אנחנו יודעים איפה חי, עם מי היה ומה עבר עליו. במקרים אחרים אנחנו יודעים מעט מאוד.
יכול להיות שהוא כבר מכיר בית, טיולים, ילדים וכלבים אחרים. יכול להיות שחלק מהדברים האלה חדשים עבורו. ויכול להיות שיש חוויות מהעבר שמשפיעות על הדרך שבה הוא מגיב היום.
לכן מבחינתי, בימים הראשונים המטרה היא לא למהר ללמד את הכלב את כללי הבית.
קודם כול אנחנו רוצים להכיר אותו ולאפשר לו להכיר אותנו.
כשכלב מגיע לבית חדש, אנחנו עדיין לא באמת יודעים מי הכלב שחי איתנו.
גם הוא עדיין לא יודע מי אנחנו.
בימים הראשונים כדאי לשמור ככל האפשר על סביבה רגועה ושגרה פשוטה.
לאפשר לו להכיר את הבית בקצב שלו, להריח, לנוח, להתבונן ולהתקרב אל בני המשפחה כשהוא מרגיש בנוח.
יש כלבים שייכנסו הביתה ותוך זמן קצר יסתובבו כאילו תמיד חיו שם.
אחרים יהיו שקטים מאוד, ייצמדו לאדם מסוים, יתקשו לאכול, יחפשו מקום מרוחק או יהיו דרוכים.
כל התגובות האלה יכולות להיות חלק מתהליך ההסתגלות.
לכן כדאי להיזהר ממסקנות מהירות כמו "הוא תמיד רגוע", "הוא לא משחק", "הוא מפחד מגברים" או "הוא מסתדר עם הכול".
ככל שהכלב ירגיש בטוח יותר, נתחיל להכיר בהדרגה יותר צדדים שלו.
כדאי להכין מראש מקום נעים למנוחה, כלים למים ולאוכל, מזון שמתאים לו, רצועה, רתמה או קולר מתאימים, משחקים ומוצרי לעיסה בטוחים.
אם ידוע לכם איזה מזון הכלב אכל לפני שהגיע, בדרך כלל כדאי להתחיל איתו ולא לבצע שינוי חד מיד עם המעבר לבית החדש.
כדאי גם להכין אזור שבו הכלב יוכל לנוח בלי שיפריעו לו.
במיוחד בבית עם ילדים או עם בעלי חיים נוספים, האפשרות לקחת מרחק ולהיות במקום שקט יכולה להיות חשובה מאוד.
קל להתלהב מכלב חדש ולרצות להיות איתו כל הזמן.
אבל מבחינת הכלב, עצם המעבר לבית החדש הוא כבר אירוע עמוס.
הוא צריך לעבד הרבה מאוד מידע חדש.
לכן אחד הדברים החשובים ביותר בימים הראשונים הוא דווקא לאפשר מנוחה.
תנו לו לישון.
אפשרו לו לבחור אם להתקרב.
נסו שלא להעביר אותו בין הרבה אנשים ומקומות מיד בהתחלה.
יהיה מספיק זמן בהמשך להכיר חברים, משפחה מורחבת ומקומות חדשים.
כלב שמגיע לבית חדש עדיין לא יודע מתי יוצאים לטיול, איפה אוכלים, איפה ישנים ומה קורה כשכולם יוצאים מהבית.
שגרה יחסית צפויה יכולה לעזור לו מאוד.
טיולים בשעות דומות, מקום קבוע לאוכל ולמים, אזור מנוחה ברור ותגובות עקביות של בני הבית יוצרים עבורו בהדרגה עולם שקל יותר להבין.
ככל שהבית הופך צפוי יותר, לכלב קל יותר ללמוד מה קורה בו ומה מצופה ממנו.
גם אם הכלב כבר רגיל לטייל, הסביבה החדשה יכולה להרגיש אחרת לגמרי.
הריחות חדשים.
הרחוב חדש.
הכלבים חדשים.
גם האדם שמחזיק את הרצועה חדש.
לכן בתחילת הדרך כדאי לבחור טיולים יחסית רגועים ולתת לכלב הרבה זמן להריח ולהכיר את הסביבה.
הרחה היא חלק משמעותי מהדרך שבה כלבים אוספים מידע על העולם, והיא גם יכולה לעזור להם להתנהל בקצב שמתאים להם.
כדאי גם להיות זהירים במיוחד מבחינת בטיחות בתקופה הראשונה. כלב שעדיין לא קשור אלינו היטב ועלול להיבהל יכול לברוח במהירות.
לכן חשוב לוודא שהרתמה או הקולר מתאימים היטב ושאין אפשרות להשתחרר מהם.
כאן יש הבדל חשוב מאוד בין כלב בוגר לבין גור שאנחנו רוצים לחשוף בהדרגה לעולם.
כלב בוגר יכול להגיע עם פחדים או חששות שכבר התפתחו בעקבות חוויות קודמות, חוסר חשיפה או גורמים אחרים.
הוא יכול לחשוש מאנשים מסוימים, ילדים, כלבים, מכוניות, רעשים, מעליות, מדרגות או מצבים אחרים.
כאשר אנחנו מזהים פחד משמעותי, חשוב לא להציף את הכלב ולא לקרב אותו בכוח לדבר שמפחיד אותו מתוך מחשבה שכך "יתרגל".
בשלב הראשון נרצה לנהל את הסביבה ולאפשר לו מרחק שבו הוא עדיין מסוגל להתמודד.
בהמשך, לאחר שמבינים את רמת הפחד ואת התגובה שלו, אפשר לבנות תהליך הדרגתי שבו הכלב נחשף לגורם בקצב שמתאים לו ובתנאים שבהם הוא מסוגל לחוות הצלחה.
אם הכלב מוצף, מפוחד מאוד או מנסה לברוח, החשיפה עצמה יכולה להפוך לעוד חוויה קשה עבורו.
מרחק הוא כלי חשוב מאוד.
ממרחק שבו הכלב עדיין מסוגל להתבונן, להריח, לאכול ולהגיב אלינו, אפשר להתחיל בהמשך לבנות עבורו חוויות אחרות.
כאשר הפחד משמעותי, חוזר על עצמו או משפיע על ההתנהלות היומיומית, אני ממליץ להיעזר במאלף בגישה חיובית או באיש מקצוע מתאים שיצפה בכלב, ינסה להבין את עוצמת הפחד ויבנה עבורו תוכנית הדרגתית.
המטרה היא לעבוד בקצב שהכלב מסוגל להתמודד איתו, ולא לדחוף אותו מעבר ליכולת שלו.
בתקופה הראשונה כדאי גם להבחין בין פחד לבין חוסר היכרות.
כלב יכול לעצור מול מדרגות פשוט משום שמעולם לא השתמש בהן.
הוא יכול להסס להיכנס למעלית כי היא חדשה לו.
הוא יכול לא לדעת איך משחקים בצעצוע מסוים.
במצבים כאלה אנחנו יכולים לתת לו זמן, לעודד בעדינות ולחזק כל התקדמות.
אבל אם אנחנו רואים סימנים ברורים של מצוקה, ניסיון לברוח, קיפאון, דריכות חזקה או תגובה שמתעצמת ככל שמתקרבים, כדאי להתייחס לזה אחרת ולשקול ליווי מקצועי.
התרגשות של ילדים מכלב חדש היא טבעית.
הם רוצים ללטף, לשחק, להראות לו את החדר ולהיות לידו.
אבל אנחנו עדיין לא יודעים איך הכלב מרגיש לגבי ילדים ואיזה סוג קשר נעים לו.
לכן בתקופה הראשונה חשוב במיוחד שהמפגשים יהיו בהשגחת מבוגר.
כדאי ללמד את הילדים לאפשר לכלב להגיע אליהם ולא למהר להתקרב אליו.
בתקופה הזו כדאי גם להימנע מחיבוקים, מהתקרבות של הפנים לפנים של הכלב ומהפרעה בזמן אכילה, לעיסה ושינה, עד שאנחנו מכירים טוב יותר את הדרך שבה הוא מתקשר ואת הדברים שנעימים לו.
אפשר להתבונן יחד ולשאול:
האם הוא בוחר להתקרב?
איך הגוף שלו נראה?
האם הוא רוצה להמשיך את המפגש?
האם הוא מחפש מקום לנוח?
כך הילדים לומדים כבר מההתחלה שהקשר עם הכלב הוא תקשורת הדדית.
גם אנחנו רוצים להיות איתו, וגם הוא צריך לקבל אפשרות לבחור, לקחת מרחק ולנוח.
לפעמים יש ציפייה שכלב בוגר "כבר אמור לדעת".
אבל גם כלב שכבר חי בבית בעבר לא יודע את הכללים בבית שלכם.
הוא לא יודע אם אפשר לעלות על הספה, איפה אתם רוצים שיישן, איך מבקשים אצלכם לצאת לטיול או מה אתם מצפים ממנו כשמגיעים אורחים.
לכן כדאי להתייחס אליו כאל מי שלומד שפה חדשה.
במקום לחכות שיעשה משהו שלא מתאים לנו ואז להגיב, אנחנו יכולים ללמד אותו מראש אילו התנהגויות כן כדאי לו לבחור.
זה נכון גם עם כלב בוגר.
אם הכלב רוצה תשומת לב והוא מגלה שקפיצה מביאה לכך שמלטפים אותו, הוא עשוי להמשיך לקפוץ.
אם הוא ילמד שהדרך לקבל מאיתנו תשומת לב היא לבוא אלינו בצורה רגוע, הוא ילמד לא לקפוץ.
אם הוא לוקח חפץ (כמו נעל למשל) ואנחנו מתחילים לרדוף אחריו, מבחינתו יכול להיות שהתחיל משחק נהדר וזו סיבה מעולה להמשיך לקחת חפצים.
לכן אני מנסה תמיד לשאול:
מה הכלב רוצה להשיג, ואיזו דרך אחרת אנחנו רוצים ללמד אותו כדי להגיע לשם?
כשאנחנו מחזקים את ההתנהגות שאנחנו רוצים לראות, אנחנו עוזרים לכלב להבין בצורה הרבה יותר ברורה איך כדאי לו להתנהל.
מעבר לבית חדש יכול להשפיע גם על התיאבון.
יש כלבים שיאכלו כרגיל מהרגע הראשון, ואחרים יאכלו פחות במשך תקופת ההסתגלות.
אם ידוע איזה מזון הכלב אכל קודם, כדאי בדרך כלל לשמור בתחילה על אותו מזון ולבצע שינוי, אם יש צורך, בהדרגה.
מים טריים צריכים להיות זמינים לכלב כל הזמן.
אם הכלב אינו אוכל לאורך זמן, מקיא, משלשל, נראה חלש או מופיעים סימנים אחרים שמעוררים דאגה, כדאי להתייעץ עם וטרינר.
גם כלב בוגר שכבר היה מורגל לעשיית צרכים בחוץ יכול לעשות צרכים בבית חדש.
הסביבה השתנתה, השגרה השתנתה ולעיתים גם רמת המתח שלו גבוהה יותר.
לכן בתקופה הראשונה כדאי להוציא אותו בתדירות גבוהה ולתת לו הרבה הזדמנויות לעשות בחוץ.
וכמו עם גור, אין סיבה לכעוס על כלב שעשה צרכים בבית.
המטרה היא להבין מה קרה ולתת לו יותר הזדמנויות להצליח בפעם הבאה.
אם התופעה נמשכת או מופיעה באופן חריג, כדאי לבדוק גם אפשרות רפואית עם וטרינר.
גם כאן לא כדאי למהר.
לפעמים נאמר לנו שכלב "מסתדר עם כלבים", אבל אנחנו עדיין לא יודעים איך הוא מגיב לכל כלב ובכל סביבה.
אין צורך להפגיש אותו עם הרבה כלבים בימים הראשונים.
אפשר להתחיל בהליכות רגועות ובמרחק שמאפשר לו להרגיש בנוח.
אם אנחנו רואים מתח, פחד או תגובות חזקות סביב כלבים אחרים, כדאי להימנע ממפגשים קרובים ולבנות את ההתנהלות בצורה הדרגתית.
המפגש בין הכלב החדש לכלב שחי בבית צריך להיעשות בהדרגה.
המפגש הראשון צריך להיעשות מחוץ הבית בטיול, להתחיל במרחק אחד מהשני ולהתקרב בהדרגה במידה ששני הכלבים רוצים בקרבה, אחרי שמגיעים למגע להמשיך בהליכה משותפת ורק אז להיכנס הביתה.
גם אחרי שנכנסים הביתה, חשוב שלכל אחד מהכלבים תהיה אפשרות לקחת מרחק ולנוח.
כדאי להשגיח על אינטראקציות בתחילת הדרך ולתת תשומת לב מיוחדת למצבים סביב אוכל, צעצועים, מקומות מנוחה וקרבה לבני הבית.
אנחנו לא חייבים שהכלבים יהפכו לחברים מיד.
המטרה הראשונית היא לאפשר להם ללמוד לחיות יחד בצורה בטוחה ונעימה.
משחק הוא דרך מצוינת להכיר את הכלב.
אבל גם כאן כדאי קודם לגלות מה הוא אוהב.
יש כלבים שאוהבים כדור.
אחרים אוהבים משיכות.
יש כאלה שנהנים ממשחקי חיפוש והרחה.
ויש כלבים שבימים הראשונים בכלל לא ישחקו.
זה בסדר.
ככל שהכלב ירגיש בטוח יותר, ייתכן שנגלה דברים חדשים שהוא נהנה מהם.
המשחק מאפשר לנו לבנות חוויות טובות יחד ולהתחיל לפתח שפה משותפת.
גם אם הכלב היה רגיל להישאר לבד בבית הקודם, המעבר לבית חדש יכול לשנות את התגובה שלו.
לכן בתקופה הראשונה כדאי לבדוק בהדרגה איך הוא מתמודד.
מתחילים בפרקי זמן קצרים ככל האפשר ומנסים לראות מה קורה כשהוא נשאר לבד.
אם הוא נשאר רגוע, אפשר להאריך בהדרגה.
אם הוא מגלה מצוקה משמעותית, נובח לאורך זמן, מיילל, הורס דברים, מנסה לצאת או מתקשה מאוד להירגע, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע ולבנות תהליך מותאם.
מצוקה סביב הישארות לבד יכולה להיות מורכבת וחשוב לטפל בזה כמה שיותר מהר בשביל שלא תתפתח חרדת נטישה.
אין מספר ימים שמתאים לכל הכלבים.
יש כלב שירגיש בבית במהירות, ואחר יצטרך שבועות או יותר כדי להרגיש בטוח מספיק לחשוף את כל ההתנהגויות וההרגלים שלו.
לכן אני פחות אוהב כללים קשיחים כמו "אחרי שלושה ימים הכלב עושה כך, אחרי שלושה שבועות כך".
כל כלב מגיע עם היסטוריה אחרת, אופי אחר ויכולת הסתגלות אחרת.
במקום לספור ימים, אני מעדיף להתבונן בכלב שנמצא מולי.
האם הוא מתחיל לנוח יותר?
האם הוא אוכל בנינוחות?
האם הוא יוזם קשר?
האם הוא מתחיל לשחק?
האם הגוף שלו נראה פחות דרוך?
אלה יכולים להיות סימנים לכך שהוא מתחיל להרגיש בבית.
מהרגע הראשון הכלב לומד אותנו ואנחנו לומדים אותו.
אנחנו רוצים להבין את שפת הגוף שלו, לזהות מה נעים לו ומה קשה לו, לגלות מה מניע אותו וללמד אותו איך להבין אותנו.
חלק מהתקשורת הזו זה גם ללמד פעולות שיעזרו בחיים המשותפים: לבוא אלינו, לעזוב חפץ, ללכת איתנו בנוחות, לחכות, ללכת למקום או כל דבר אחר שהמשפחה והכלב צריכים.
אבל מבחינתי, הפעולות עצמן הן רק חלק מהעניין.
המטרה היא לבנות שפה משותפת.
ככל שאנחנו מבינים טוב יותר זה את זה, קל יותר ליצור שיתוף פעולה ולהתמודד גם עם הדברים שמאתגרים אותנו.
בשביל להבין טוב יותר את הכלב שלכם, מומלץ לקרוא את המאמר שכתבתי על "איך להבין את שפת הגוף של הכלב"
ומאמר נוסף שמסביר על הגישה הזו "הדרך לבניית תקשורת מיטבית עם הכלב בבית".
אני חושב שיש ערך גדול לפגישה עם מאלף כבר בתחילת הדרך, גם כשאין כרגע "בעיה".
פגישה בבית מאפשרת להתבונן בכלב בתוך הסביבה שבה הוא באמת חי, להבין את הצרכים שלו ואת הציפיות של בני המשפחה ולבנות כבר מההתחלה תקשורת והרגלים שמתאימים לבית.
ליווי מקצועי חשוב במיוחד כאשר מופיעים פחד, חרדה, תוקפנות, שמירה על משאבים, קושי משמעותי בהישארות לבד, תגובות חזקות לכלבים או אנשים, או התנהגות שבני המשפחה מתקשים להבין.
עם הזמן אנחנו לומדים מי הכלב שהגיע אלינו.
אנחנו מגלים מה מצחיק אותו, מה מרגיע אותו, אילו משחקים הוא אוהב, איפה הוא מעדיף לישון ואיך הוא מבקש מאיתנו דברים.
והוא לומד אותנו.
את הקולות שלנו, השגרה שלנו, הדרך שבה אנחנו משחקים איתו והדברים שאנחנו מבקשים ממנו.
כך, בהדרגה, כלב שהיה "הכלב החדש" מתחיל להפוך פשוט לכלב שלנו.
אימוץ של כלב הוא תחילתה של מערכת יחסים חדשה.
אנחנו לא יכולים לשנות את מה שהכלב חווה לפני שהגיע אלינו, ולעיתים גם לא נדע בדיוק מה היה שם.
אבל מהרגע שהוא מגיע אלינו, אנחנו יכולים להתחיל לבנות איתו חוויות חדשות.
חוויות של ביטחון.
של הקשבה.
של משחק.
של בחירה.
של תקשורת.
ושל אנשים שהוא לומד שאפשר לסמוך עליהם.
ככל שניתן לכלב זמן להכיר אותנו ונקדיש זמן להכיר אותו, נוכל לבנות יחד מערכת יחסים שמתאימה לכלב ולמשפחה.
אימצתם לאחרונה כלב בוגר?
אם תרצו להתחיל את הדרך איתו בצורה טובה, אפשר לקבוע מפגש בבית שבו נכיר את הכלב, נבחן את הצרכים שלו ושל המשפחה ונבנה יחד דרך שמתאימה לכם.
כל הזכויות שמורות לאילן זהר 2026 | הצהרת נגישות
האתר נבנה ב-💙 ע״י HDigital